fbpx
View Cart

For Example…
על דרך משל

PRINT

Uriel Segel, Jerusalem, Israel
MyLife Essay Contest 2018

המשל נוכח בחברה, בתרבות, במדע, בשפה ובמחשבה. חברה – המשל מצוי בלבם של יחסים בין-אישיים. אנשים מתנהגים אל הזולת על פי דפוסי יחסים שאימצו בילדותם, בלי להיות מודעים לקיומם של מודלים נאותים יותר, ושינוי התפיסה על ידי שימוש במשל הולם יותר עשוי להאיר את היחסים באור חדש. תרבות ומדע – יצירות אמנות משתמשות במשלים: בספרים או בסרטים בני אדם מגולמים על ידי בעלי חיים, בשירה משתמשים בדימויים ובסמלים, ובאמנות פלסטית עושים שימוש ייחודי בחומרים כדרך להבעת רעיונות. הניצוץ הראשון של פיתוח טכנולוגי מתחיל גם הוא ממשל: האדם רצה לשוט כמו לווייתן ולכן המציא צוללת, לעוף כמו נשר ולשם כך המציא מטוס, ולהאיר כמו השמש ולכן המציא נורה. גם מרחב התופעות הפיזיקליות מתוארות על דרך משל: שדה חשמלי, גל אור וכוח המשיכה ועוד כיוצא באלה, ושימוש במשל מתאים עשוי לפתוח פתח להבנת המציאות וליצירה של המצאה חדשה. שפה ומחשבה – תפיסה עמוקה של המציאות נחשפת גם בשימוש הבלתי-מודע שלנו בשפה. כדי לתפוס את המציאות אנו נעזרים במשלים ומסתייעים בדימויים כדי לעגן את המחשבה בדבר ממשי ומוחשי. הדימוי של המרחב, למשל, משמש כמשל לתיאור חשיבה ותפיסה, כפי שאפשר לראות במשפטים: “משה תפס מיד את הרעיון”, “אהרון העמיק לחשוב”, ו”מרים שולטת בחומר”. הבחירה והשימוש בשפה או במחשבה מסוימות משפיעה על הדרך בה אנו תופסים את העולם. המשל חשוב אם כן להבנה או ליצירה של רעיונות רבים בספרות, באמנות, במדע, להבנת נפש האדם ורוח האדם.

המקום של המשל בחיינו

המשל – כמו הגלגל – הוא המצאה עתיקה המתגלגלת אל ההווה. בתחילה המשל שימש ככינוי לפתגם עממי,[1] כמו אמרות החכמה המצויות בספר משלי של שלמה המלך. המשל הקלאסי של משלי החיות כונה במסורת היהודית בשם “משלי שועלים”, והללו היו דומים בסגנונם למשלים שאנו מוצאים אצל עמים שונים, אך מרביתם של המשלים הללו לא שרד.[2] השימוש במשלים רווח ביותר גם במדרשי האגדה, ואחת ממטבעות הלשון השכיחות במדרש היא: “משל למה הדבר דומה”. ובעקבות המדרש גם ספרות הקבלה ותורת החסידות משתמשות במשלים על גוף האדם ועל נפש האדם כאמצעי לימוד על האדם ועל עבודת ה’.

כוח ההישרדות של המשל מעלה את השאלה מדוע משלים כה חשובים לחיינו? כיצד אפשר ללמוד את הנמשל מהמשל? ומה הכוח של משל? במאמר זה נדון בקצרה בהגדרה של המשל לפי תורת חסידות חב”ד. בתורת חב”ד מרחיבים את רעיון המשל, ומסבירים כי למעשה כל התורה היא סוג של משל.[3] התורה אינה כתובה בשפה מופשטת אלא מדברת על דברים מוחשיים המצויים בעולמנו, כגון: חמור, כבשה, שמלה, עץ, זהב ועוד. אם רואים את התורה כספר של משלים אפשר לראות בכל מצווה ומצווה משל על יחסים מסוגים רבים. רעיון דומה מופיע בדברי המדרש לספר שיר השירים, המגדיר את המשל – כמה מפתיע – בעזרת משל: “זה שהוא מאבד סלע [=כסף] או מרגלית [אבן יקרה] בתוך ביתו, עד שהוא מדליק פתילה באיסר מוצא את המרגלית. כך המשל הזה אינו כלום, ועל ידי המשל אתה רואה את דברי תורה”.[4] החסידות מסבירה כי לשימוש במשל יש תפקיד הן בחיי הרגש והמחשבה והן בחיי המעשה. התפקיד הרגשי של המשל הוא לסייע בהבנה של רעיונות מופשטים ועמוקים המופנמים רק כאשר משל מקרב אותם אל שכל האדם ואל לבו, כמו מורה המסביר רעיון עמוק בעזרת דוגמה מן המציאות. התפקיד המעשי של המשל הוא להעניק למחשבה מופשטת משמעות ממשית ועל ידי זה גם הוראה מעשית. הרבה אנשים מלאים ברעיונות חשובים ועמוקים שאינם מצליחים לבוא לפועל, ואימוץ המשל כשיטת חשיבה עשוי לתרום לגיבוש רעיונות ולהגשמתם בחיי המעשה.[5]

מהו משל?

משל הוא מודל או דגם מבני של יחסים. המשל מתפקד כאמצעי המחשה: מארג יחסים של תחום אחד מוסבר על ידי מבנה זהה של יחסים במסגרת של תחום אחר לגמרי. המשל עוזר להמחיש רעיון מופשט או רחוק שאינו מובן בפני עצמו, ועל ידי כך להעשיר את המחשבה על אודותיו.[6] הייצוג בעזרת משל מעניק עומק ליחסים שהוצגו בתחילה כרעיון מופשט, מאחר שיש למשל עוד ממדים, והוא עשוי ללמד אותנו על צדדים שונים של הרעיון שלא היו מתגלים רק בעזרת חשיבה מופשטת.[7] המשל, כמו ציור של רעיון על דף נייר, הוא כלי להמחשה של רעיון. על ידי העתקת הרעיון בצורה השומרת על מבנה היחסים – הרעיון “קורם עור וגידים”, מתפתח ומגלה עוד ועוד היבטים חדשים.

האם אפשר להשתמש במשל באופן מודע?

אדמו”ר הזקן משתמש במשל של לבוש – “הנמשל מלובש בתוך המשל” – כדי להסביר מהו משל.[8] משל הלבוש מבהיר את היחס בין המשל לנמשל. אדמו”ר הזקן מבקש שנהיה מודעים לכך שהמשל דומה לבגד, ולפיכך אפשר ללבוש ולפשוט את המשל לפי רצונו של האדם. אם ממשיכים את הרעיון הגלום במשל, האדם צריך ללמוד ללבוש בגד לבד (למצוא את המשל), לפשוט את הבגד (למצוא את הנמשל), ולמצוא בגד מתאים למידתו (להמשיל).

  • למצוא את המשל – העולם משתמש במשלים בצורה גלויה או סמויה, ולכן צריך ללמוד כיצד לזהות משלים, במיוחד כשהם מוסווים בתרבות או חבויים בתהליך החשיבה. על ידי זיהוי המשל האדם מסוגל להעמיק את מערכת היחסים עם הבריות ועם הקב”ה, להתבונן בעין פקוחה על התרבות הסובבת אותו, ולהיות מודע יותר לשימוש שלו בשפה ובדרכי החשיבה. כאשר מצליחים לראות את המשל העומד מאחורי מערכת היחסים שלנו הדבר מקל לאפיין את טיב היחסים ואף לשפרם. היחסים שלנו עם סביבתנו מבוססים על מודלים רבים שאימצנו בילדות, בבית הספר או במהלך החיים, ותפיסה הולמת של יחסים בינאישיים לפי מודל יחסים טוב וישר עשויה לפתח את היחסים בדרך נכונה.[9] וכיוצא בזה, אם שמים לב כי יצירה מסוימת או טכנולוגיה מבוססת על משל מסוים, אפשר להתבונן בה בעין ביקורתית, ולבחון האם המסר הסמוי של היצירה או השימוש בטכנולוגיה הוא אכן דבר שאנו חפצים בו.
  • למצוא את הנמשל – האדם מסדר ומבין את המציאות בעזרת משלים.[10] הרעיון העומד מאחורי המשל, הנמשל, מושג על ידי תהליך של הפשטה המורכב מכמה שלבים. א. השלב הראשון בהפשטה הוא פענוח הנמשל בדרך קרובה ככל האפשר לרובדי המשמעות הקיימים במשל. ב. השלב השני בהפשטה הוא הבחנה בין הדברים במשל שיש להם מקבילה בנמשל לבין פרטים טפלים ושוליים שאינם חשובים להבנת המשל. ג. השלב השלישי בהפשטה הוא תשומת לב להבדלים מהותיים בין המשל לנמשל. הבה נדגים את השלבים בעזרת משלים אחדים: א. פענוח – בספר משלי כתוב “אל תטוש תורת אמך”,[11] ו”אל תבוז כי זקנה אמך”.[12] חז”ל מסבירים כי לא מדובר כאן רק על אמו של אדם אלא על המסורת בכללה (“תורת אמך”), והמסקנה העולה מן הכתובים הללו היא שעל אדם לכבד את המסורת.[13] לו היה נאמר שיש לכבד את המסורת אפשר היה לחשוב כי מדובר רק בהטפת מוסר, אך ההשוואה בין המסורת לאם מבהירה את הצד הרגשי העמוק הקיים ביחס לכל מסורת. המסורת אינה רק נטל של הדורות הקודמים, אלא היא גם דבר שיש ללמוד את מנהגיו, כפי שלומדים את דרכיה ומנהגיה של האם. ב. הבחנה – באותו משל של מסורת=אם, זקנתה של האם מציינת את חכמתה וכבודה, אך כמובן שאינה באה לתאר את כל ההיבטים של זקנה. ג. הבדל – משל מסוג אחר הוא חברות ברשת חברתית מקוונת. חברות וירטואלית היא בעצם סוג חברות שלא היה קיים בעולם עד להמצאת המרחב הוירטואלי, ומעניין לחשוב עליו כעל משל של חברות, ולמצוא מהו הנמשל, והאם החברים הווירטואליים הנם חברים של ממש או שלא נבראו אלא משל היו.[14]
  • להמשיל – בתורת חב”ד משתמשים במודלים קבועים של משלים. בחירת המשל משפיעה על הבנת הנמשל, ומטעם זה אין משתמשים בכל משל, אלא רק במשלים מסוימים שיש להם זיקה עקרונית לתחום מסוים. הסיבה לשימוש בקבוצה קטנה אך קבועה של משלים היא שהמשלים הנבחרים בנויים על מרכיבי יסוד של המציאות, ולכן הם מעוררים הזדהות וקל יותר להפנימם ולהציבם כמודלים של נושאים סבוכים ביותר. המשלים היסודיים הם אלו המתארים את היחסים האלמנטריים שיש לאדם בחייו, כמו יחסי משפחה של הורים וילדים, יחסי חינוך והוראה כמו רב ותלמיד, זוגיות של איש ואישה, ושלטון כמו היחס שבין המלך לבין העבד. היחס של אדם אל הוריו מבוסס על המציאות הביולוגית של האדם הכרוכה בלידה, הזנה, הדרכה וחשיפה לעולם, ועל גילוי רגש של אהבה ושל כבוד. היחס של רב ותלמיד מתאר את המציאות הקוגניטיבית של האדם כיצור לומד, ומדגיש את רגש היראה. היחס של איש ואישה מתאר את המציאות של האדם כיצור חברתי ומשפחתי, וקשור ברגש האחדות והדביקות. היחס של מלך ועבד מתאר את חיי האדם כיצור הפועל בעולם המעשה, ומבטא את רגש הסמכות והכפיפות.[15]

העמקה במשל ובנמשל

כל מודל של יחסים עשוי לשמש כאב-טיפוס למודלים סבוכים יותר, ויש אפשרויות רבות למצות את התכנים הגלומים במשל. א. זהות – אפשרות אחת היא לראות תכונה משותפת החוזרת בכמה מן המשלים. אם לוקחים למשל את היחס של היררכיה, זה בא לידי ביטוי בהיבטים מגוונים: ידע (רב ותלמיד) שליטה והחלטה (מלך ועבד) או תזונה וגידול (הורים וילדים). ב. שיקוף – אפשרות אחרת היא לראות שני היבטים הפוכים במודל אחד. איש ואישה מייצגים מצד אחד שוויון, דמיון ואף זהות, ומצד שני, מייצגים גם הבדל ושוני. ג. דירוג – אפשר גם לערוך ולסדר את המבנים והיחסים הנובעים מהם לפי סדר מסוים של שכבות ודרגות. הדוגמה הידועה ביותר היא משל “בן המלך” השכיח במדרשי האגדה. משל זה התגלגל גם לסידור התפילה, ובימים הנוראים אנו פונים אל הקב”ה בקריאה “אבינו מלכנו”, ואם מסתכלים על דוגמה זו היטב אפשר לראות כיצד היא משתמשת במשל כפול לביטוי של מערכת יחסים כפולה ומורכבת.[16]

לא כל משל נוגע בלבו של כל אדם. המשל אמור לתאר מציאות קרובה אל חיינו אך לעיתים המציאות המתוארת במשל אינה חלק מהותי מספיק בחייו של כל אדם. המשלים גם אינם מבטאים תמיד את מלוא הסיבוך והמורכבות בעולם בו אנו חיים. מטעם זה על האדם לייצר גם משלים עצמאיים הלקוחים מתוך חייו. אם מאמצים את משל הלבוש של אדמו”ר הזקן, אדם בוחר לעצמו כל יום את הלבוש ואת המשלים בעזרתם הוא עשוי להבין את המציאות. לפי זה אפשר לומר כי אחת לכמה זמן המשל הישן מתבלה ויש להחליפו במשל חדש התואם למידה החדשה של האדם. בדרך כלל משל טוב נובע מתוך תחום המוכר לאדם, או מנטייה טבעית לסוג מסוים של משלים. אדם העוסק בעסקים עשוי לראות את המציאות כעסק, ואז לשאול כיצד אפשר לעשות את העולם לרווחי יותר; הגנן מדמה את העולם לגינה פורחת שיש להצמיחה; והרופא עשוי לראות את פני המציאות כגוף הזקוק לרפואה. ההתפתחות האנושית בכל התחומים מצליחה להשפיע גם על מרחב המשלים, ותחומי ידע חדשים מולידים גם משלים חדשים. התפתחות המדע בתחומי הרפואה, המחשוב, מדעי המוח והביולוגיה הגנטית פותח לפנינו עולם שלם ועשיר של יחסים העשויים לעזור לנו בחידוד ובהפנמה של המשלים, ובעקבות כך, להעמיק יותר את הנמשל.

אז מה עלינו לעשות?

  • מודעות – עלינו להיות מודעים לקיומם של משלים. המודעות פותחת את האפשרות לבחון את המשלים בהם משתמשים בעולם, וללמוד על העולם בעזרת משלים שאדם יוצר בעצמו. בתורת חב”ד מדברים על התבוננות כעל תהליך שבו אדם בוחן משל קרוב ללבו, ודרך הבנת המשל הוא מבין טוב יותר את מערכת היחסים שלו עם הבריות או עם הקב”ה, ומבהיר לעצמו את תפקידו בעולם.
  • התאמה אישית – אנו לובשים בגדים שמייצרים אחרים אך איננו מתכסים בבגד אחד. אפשר להשתמש במשלים עתיקים גם לרעיונות חדשים, והרבה מן המשלים הללו מדויקים מאוד בכל פרטיהם, אך המשל המתאים לנו צריך להיבחר לאחר תהליך של בירור והכוונה אישית. בעניין זה יש גם השגחה פרטית. הבעל שם טוב מלמד ש”כל דבר שאדם רואה או שומע הוא בהשגחה פרטית ומהוה הוראה בעבודת ה'”. ולכן כל דבר עשוי לשמש אותו כמשל.[17] בזמן המקרא רוב האנשים עסקו בחקלאות ולכן המשל החקלאי היה משמעותי ביותר לחייהם, והתורה פונה לאנשים בדרך הקרובה אל לבם. היום, כאשר אנשים עוסקים בעוד תחומים רבים, הם עשויים להבין את העולם דרך משלים הקרובים לעולמם הפרטי, ואחד הדברים החשובים בלימוד תורה הוא להבין כי התורה אמנם כותבת על שור וחמור, אך היא מתכוונת אליהם כמשל הבא לידי ביטוי בחייו של כל אדם במקומו, ולא רק אל שור וחמור המצויים בכפר.
  • בנייה – משל, כמו בניין, עשוי להיבנות במשך זמן רב במחשבתו של האדם. בכל שלב בבנייה אנו נכנסים לפרטים מדויקים יותר של התוכנית. איננו יודעים כיצד נראה המשל המושלם, כפי שאיננו יודעים את התוכנית האדריכלית של בית המקדש העתידי, אך ברור שחשוב לדייק ולשכלל את המודל עד שיתקרב לשלמות.
  • נמשל – המשל הוא כמו תמיסה גבישית הנותנת טעם במים. תפקידו של המשל להעניק משמעות לרעיון מופשט, אך אם מבקשים שלא להיות צמאים, עלינו בסופו של דבר לשתות את המים.[18] הנמשל הוא שכל משל צריך להוביל לנמשל, ובסופו של דבר חשוב להפיק מהמשל נמשל המלמד אותנו לקח מוסרי ומעשי, ומורה לנו כיצד ליישם רעיון מופשט כלשהו בחיינו.

[1] בכתוב “כאשר יאמר משל הקדמוני: מרשעים יצא רשע” (שמואל א, כד, יג) ובעוד מקומות.

[2] בבלי סנהדרין לח, ב; סוטה מט, ב; ויקרא רבה כח, יב.

[3] רש”י סבור שהביטוי “משל הקדמוני” מתייחס לתורה (רש”י עה”ת ד”ה והאלקים אנה לידו, שמות כא, יג). אדמו”ר הזקן ממשיך את הרעיון של רש”י: “לכן התורה.. נקראת משל הקדמוני, דכמו המשל, אף על פי שאינו ממהות הנמשל כלל, עם כל זה, הנמשל מלובש בתוך המשל, ובו ועל ידו דוקא ישיגו הנמשל. כך החכמה והתורה היא לבוש לאור אין סוף ב”ה” (תורה אור, מגלת אסתר, צח, ע”ב). רעיון זה מפותח אצל אדמו”ר חב”ד לדורותיהם, ראו למשל: תורת שמואל תרל”ב ח”א הנחות יפה שעה אחת, קפח ובעוד הרבה מקומות.

[4] שיר השירים רבה א, א. בהקדמה למורה הנבוכים הרמב”ם מסביר בעקבות מדרש זה כי המשל הוא סיפור בעל משמעות בפני עצמו, ואם מעמיקים להסתכל בו רואים גם את הנמשל, ואז מבינים עד כמה המשל הוא “אינו כלום” ביחס לנמשל.

[5] ראו תורת מנחם, שיחת אחרון של פסח התשי”ד בנושא זה, ושם האריך להסביר גם את הקשר בין המקצוע של האדם (עורך דין, מהנדס, מלטש יהלומים) להוראה המיוחדת לו בעבודת ה’. וראו גם תורת מנחם, מאמר ד”ה ושמתי כדכד, ש”פ ראה מבה”ח אלול התשט”ז.

[6] הדוגמה הידועה לכך היא משל כבשת הרש, שמואל ב, יב.

[7] אם חושבים על המשל הקלאסי של בעלי חיים כדרך לדבר על יחסים בין בני אדם, אז כאשר הנביא מתנבא “וגר זאב עם כבש” (ישעיהו יא, ו) הוא משתמש בזאב ובכבש כאמצעי המחשה לכל אויב חזק העומד כנגד קורבן חלש. אבל כוחו של המשל בהקשר זה הוא דווקא השבירה של מערכת היחסים הרגילה, על ידי תיאור לא-מציאותי של טורף וטרפו החיים בהרמוניה, והשימוש במשל מדגיש היטב את הצד החלומי והלא מציאותי של ימות המשיח.

[8] ראו הערה 3.

[9] בדומה לכך השפה עלולה ליצור אצל האדם דימוי כובל. אם אני חושב כיצד להשיג כסף וכיצד לנצח בתחרות העסקית, אני חי באגדה על אוצר הקבור אי-שם ושמור בידיו של אויב דמיוני, ולא בטוח כי הנחות אלו אכן מסייעות לי להרוויח יותר בעסקים, וייתכן כי המחשבה הנכונה בהקשר זה תהיה דווקא כיצד לשגשג, לצמוח ולהגדיל את העסקים.

[10] כאשר מלמדים ילדים חשבון מדגימים להם פתרון של תרגיל בעזרת תפוזים, אך בעצם מבקשים מהם להבין רעיון מופשט, כללי, ולנסח עיקרון מאחורי ההפשטה וההכללה (חיבור כהוספת רכיבים זה לזה).

[11] משלי א, ח.

[12] שם כג, כב.

[13] ראו ירושלמי ברכות פ”ט, ה”ה: “‘אל תבוז כי זקנה אמך’ אמר ר’ יוסי בר בון: אם נתיישנו דברי תורה בפיך אל תבוזה עליהן. מה טעמא אל תבוז כי זקנה אמך. אמר ר’ זעירא אם נזדקנה אומתך – עמוד וגדרה, כשם שעשה אלקנה שהיה מדריך את ישראל לפעמי רגלים”.

[14] הדוגמה של רשת חברתית הופכת גם את המקובל, וכאן המשל הוא מופשט והנמשל מוחשי: החיים החברתיים ברשת הנם בגדר משל מופשט, בעוד שהנמשל הוא החברים בחיים הממשיים.

[15] למרות שהמלוכה אינה מודל מוכר לרוב האנשים בחברה המודרנית, סוג היחסים הללו נשמר במידה מסוימת גם ביחסי עובד-מעביד, ומבחינה תפקודית וביצועית המנהל מורה לפועל מה עליו לעשות כפי שהמלך מורה לעבד מה לעשות.

[16] והסדר חשוב, ולכן איננו משתמשים בפנייה “מלכנו אבינו” שאיננה מייצגת רעיון זהה.

[17] כתר שם טוב הוספות סקע”ט, סרכ”ג. מובא באג”ק כ”ק אדמו”ר כרך ו’ א’תרסב.

[18] ראו תניא, ליקוטי אמרים, פרק לז.

PRINT

Did you enjoy this? Get personalized content delivered to your own MLC profile page by joining the MLC community. It's free! Click here to find out more.

Leave a Reply

  Subscribe  
Notify of