View Cart

Increase Motivation for Change after Repeated Failures
הגברת המוטיבציה לשינוי, לאחר כשלונות חוזרים ונשנים

PRINT

Tirtza Butman, Ramat HaSharon, Israel
MyLife Essay Contest 2018 

מבוסס על ליקוטי שיחות כרך ו עמ 57-68

כשא. ניגשה אלי בסיום שיעור שמסרתי וביקשה לדבר איתי נתקלתי, לראשונה בחיי, בסיפור כה קשה, שנראה חסר תקווה וסיכוי.  היא ספרה על התמכרות ממנה סובלת כבר שנים, על הרקע המשפחתי הקשה. על העובדה שהיא לא מסוגלת להיגמל. על אף שכבר השתתפה בתוכניות גמילה שונות במרכזים שונים, אומנם, היו לה תקופות שהצליחה, אך שוב ושוב היא נופלת, ובכל פעם קשה לה יותר לקום ולחזור לקבוצות התמיכה. היא מגדירה את ההתמכרות כנכות שאי אפשר לרפא. היא בטוחה שאינה יכולה לחיות כאדם רגיל, להתמיד בעבודה ולפרנס את עצמה, בוודאי שלא רואה כל סיכוי להתחתן ולהקים משפחה.

כששמעתי את הסיפור שלה, חשתי כאב והתלבטתי, האם בכוחי לעזור? לתמוך? האוכל להצליח במקום שמטפלים ושיטות שונות נכשלו? האם באמת ניתן להשתנות גם במצבים קיצוניים? כשהיא המשיכה ושיתפה אותי מחוויותיה בעולם המכורים, היא הרבתה לתאר את המציאות כבלתי אפשרית לשינוי. וכלשונה “מכור נשאר מכור”. היה קשה לי לקבל את דעתה שהיית נראית פסימית בעיניי. אך כשהתבוננתי בסיפורים שסיפרה, גיליתי שהיא לא מגזימה.

האמת, שבאמת לא פשוט להתמודד עם נפילות חוזרות ונשנות, הן גם מעידות שהבעיה עמוקה יותר, ולא נפתרה בניסיון השיקום הקודם. ואף מעבר לכך, כל נפילה נוספת מבססת ומחזקת את החיבור בין אישיות הנופל, למצבי הנפילה. שהרי “עבר עבירה ושנה בה הותרה לו- נעשית לו כהיתר”[1]. התנהגות שלילית ומסוכנת, שאדם מודע לאיסור ולנזק הכרוך בה, הרי הבנה זו, שומרת עליו מנפילה. אך לאחר שכבר עשה זאת, פעם אחת, הנפילה השנייה קלה יותר. ומנפילה לנפילה ההתדרדרות קלה מהירה ועמוקה יותר, שכן כבלי ההגנה כבר הותרו פעם אחר פעם והם לא חזקים דיים.

גם התיאור של “האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב”[2], המתאר סיטואציה של מחשבה המאפשרת את קיומו של חטא, או נפילה, מתוך הבנה, שניתן להשלים ולתקן. גם לצורת חשיבה זו פוסקת המשנה: “אין מספיקין בידו לעשות תשובה”, המחשבה שניתן יהיה לסדר ולתקן, היא הרסנית, כי היא נותנת את הפתח להתדרדרות. אחת הסיבות להתמכרות, היא התחושה שיש שליטה וכשנרצה נוכל לעזוב את ההנהגות הזו, ללא כל בעיה ונזק. אך שמנסים לצאת מהמצב מגלים כמה זה מורכב, ואולי אף בלתי אפשרי. החזרה על התנהגות מספר פעמים יוצרת הרגל[3] שקשה עד בלתי אפשר להפסיקו.

התחושה הקשה עליה מדברת א’ עם כל נפילה, היא: “אלוקים לא נותן לי לקום”, “אלוקים לא מאפשר לי להשתפר”, היא תחושה אמיתית ומבוססת. גם אליהו בהר הכרמל אומר: “ואתה הסיבותה את ליבם אחורנית”[4]. גם הוא התקשה לראות את מצבם הרוחני של עם ישראל, וחש שיכולת הבחירה שלהם בטוב לא קיימת. כפי שמוסבר  בגמרא מוסבר[5], שהוא מאשים את אלוקים שסובב את ליבם של עם ישראל לכיוון השלילי, ולכן הם חטאו. התחושה שהחטא נעשה בחוסר שליטה אנושית, כתוצאה מהגבלה אלוקית של יכולת הבחירה, היא תחושה קשה ומתסכלת. אומנם, הגבלת יכולת הבחירה, אינה שרירותית.  היא מתרחשת כתוצאה וכתגובה להתנהגות שלילית ממושכת, והגבלת הבחירה, מהווה חלק מהעונש על ההתנהגות הראשונית.[6]

לפי גישה זו, נראה, שאכן, בתחילה הייתה בחירה חופשית, אך כשבחרו בהתנהגות שלילית ואולי חזרו עליה מספר פעמים, נחסמה היכולת להשתנות. אולי א. באמת צודקת ול”מכורים”, אין תקנה?

הדילמה ליוותה אותי, עד שנתקלתי ברעיון מהפכני שהסיק הרבי מניתוח הסיפור המקראי של פרעה. ככל שהעמקתי יותר, גיליתי שהוא בדיוק מתאים למצבים של נפילות חוזרות ונשנות, שמתרחשות על אף ותוך כדי השימוש בכלים מקצועיים מוכחים ויעילים. מסתבר שקשה מאד לצאת ממעגל הקסמים של נפילה, מציאת שיטה, התקדמות חלקית נלהבת, שמסתיימת בקריסה שמפילה לתהומות נמוכים עוד יותר,  ומרסקת כל סיכוי לקום ולנסות להשתקם שוב.

במאמר זה נציג את הכלים שיצליחו לגלות ולהעצים את כח הרצון לשינוי, ויאפשרו לסובל להיחלץ ממצוקותיו, גם במצבים קשים, שלא נראה כלל שיש סיכוי לשינוי. ולעניות דעתי יש בכך השלמה לגישת “12 הצעדים” שמקובלת בגמילה מהתמכרויות, שכן, אין בה את האמונה שהמכור יכול להיגמל ובאופן מלא מהתמכרותו.

המקור לאמונה ביכולת להשתנות מבוססת על גישת האלוקים לפרעה. פרעה היה מלך רשע, ששיעבד את עם ישראל בגלות מצריים. פרעה התעלל בעם ישראל באכזריות רבה וגזר עליהם גזרות קשות. כשאלוקים שלח אליו את משה ואהרון, שיבקשו ממנו לשחרר את עם ישראל הוא סרב בנחרצות. גם כשהם עשו אותות ומופתים, כדי לשכנעו, או איימו עליו, במכות השונות, הוא סרב לשלוח אותם. לאחר מכן, פרעה  קבל שבע מכות שפגעו בעמו ובארצו, כשלכל מכה יש הקדמה של אזהרה ואיום, והוא נותר ברשעו, גם כשבזמן המכה הבטיח לשלח את העם, כשחלפה המכה, עמד במריו וסרב לקיים את התחייבותו.

התנהגותו של פרעה חצתה קווים אדומים, ובשל כך הוא נענש בעונש חמור וחריג ביותר, האלוקים “הקשה את ליבו”[7].  קשיות הלב המתוארת היא מצב בו האדם מוגבל בבחירתו החופשית, ולכאורה, נראה כי אין לו עוד אפשרות להינצל מעונשו, ולשנות את גזר דינו. שכן, אינו יכול לבחור בטוב.

אך מסתבר, שגם במצב כה קיצוני, האלוקים נותן לו את ההזדמנות והאפשרות להשתנות. דווקא במצב זה אלוקים מצווה למשה “בא אל פרעה”, הבה נלך יחדיו. ודווקא בגלל שהקשיתי את ליבו, נלך יחדיו להזהיר אותו. מטרת הביקור היא דווקא : “אזהרת פרעה”, לא הודעה שנועדה רק להכאיב, או להודיע על עונש צפוי, אלא, אזהרה, שמאפשרת שינוי, חזרה בתשובה וביטול העונש.[8] העובדה שאלוקים מתרה ומזהיר אדם במצבו, מעידה שגם  לו יש אפשרות להשתנות, ולשנות את רוע הגזרה. סיפור זה מהווה בשורה מעודדת. תמיד, בכל מצב ניתן להשתנות.

אומנם, במצבים כאלו לאחר נפילות חוזרות ונשנות, נמצאים תחת ההגדרה: “אין מספיקין בידו לעשות תשובה”, לא מזכים אותו בדרך קלה ומהירה צריך לפעול באון של : “דחק ונכנס”, לפעול בעוצמה, לקבוע עובדה ופשוט להשקיע באומץ בדבקות מסירות וגבורה עד להצלחה.

סיפור זה, דווקא על פרעה, שאין לו כלל נשמה אלוקית, ובמהותו שייך ל”ג’ קליפות”[9], מוכיח באופן עוצמתי ביותר, ובוודאי ליהודי, שגם אם נקלע לחוויה שמרגיש שכבר אין לו שליטה ובחירה, עדיין יכול להתאמץ ולצאת ממצבו, להשתקם ולקבל חזרה את יכולת הבחירה והשליטה העצמית.

שכן, יהודי גם כשהוא חוטא ומתדרדר למצב בו לא יהיה לו קל לחזור בתשובה, אך במהותו הפנימית הוא עדיין מחובר לקדוש ברוך הוא. החוויה הקשה של איבוד יכולת השליטה היא סוג של חסימה רגשית, “טמטום הלב”, אך הוא מסוגל במאמץ להשתחרר מחסימה זו.[10] כפי שאומר אדמור הזקן בתניא: “אם דחק ונתחזק ונתגבר על יצרו ועשה תשובה, מקבלין תשובתו”[11] . מכאן, שגם ה”מכור” לחטאיו, אם יתאמץ, ויעשה תשובה מעומק הלב, הרי שתשובתו תתקבל, ומצבו ישתנה ותוסר ההגבלה על יכולת הבחירה שלו.

בגמרא מופיעה דוגמא נוספת ומסופר על “אחר”, אלישע בן אבויה, שהיה גדול בישראל, והתפקר. הוא שמע בת קול מהשמים, שקוראת לכולם לחזור תשובה חוץ ממנו. כיוון ששמע בת קול שמיימית שחורצת כך את גורלו, התייאש והבין שלמצבו אין כל תקנה. אך גם עליו אמרו חז”ל, שיכל “לדחוק”, להתאמץ במיוחד, ולשנות את גורלו.[12] סיפורו של “אחר” מעיד שאפילו מי ששמע בת קול שמיימית, מידע קדוש ואמין, שחזק מכל תחושה או חוויה, ובכל זאת, אילו התאמץ היה משנה את הקביעה השמימית. על אחת כמה וכמה, שכל יהודי שחש שאינו מסוגל להשתנות ולבחור, יכול להתאמץ ולהיחלץ ממצבו.

ויותר מכך, בכל נפילה שנופלים, וחשים שהטריגר שגרם לנפילה היה ניסיון חזק מידי. ויש איזו תחושה שאלוקים לא תומך בהשתדלות, ובניסיון להשתנות ולהשתקם. גם לתחושה זו המענה, הוא בדיוק הפוך. הטריגר שמקשה על השינוי, הוא טריגר חיצוני, שנועד במהותו הפנימית, לחזק ולהעצים את עוצמת הבחירה בטוב.[13]

העובדה שהאלוקים מאפשר את התשובה, גם במצבי קיצון, ואף שמקשה על ביצוע התשובה, זה רק כדי להעמיק ולהעצים את התהליך. האחריות להזכר עובדות אלו למי שמתמודד היא חשובה ביותר, והיא חלק אינטגרלי מ “מצוות תוכחה”[14]. מצוות תוכחה היא מצווה המחייבת כל יהודי הנתקל בזולתו, שמתנהג בהתנהגות שלילית לגייס את כוחותיו ויכולותיו ולסייע לו להיחלץ מהתנהגותו השלילית.

את מצוות התוכחה ניתן לחלק לשני חלקים, שביצוען באופן מלא ומדויק יסייע למתמודד לגלות בתוכו את כוחות הנפש הנחוים כדי להיחלץ ממצבו.

השלב הראשון:לאהוב ולהאמין

כדי לגרום לאדם לעבור שינוי, צריך לחוש כלפיו אהבה, ולהאמין בכוחות וביכולות שלו. לא תמיד קל להצליח לאהוב ולהאמין באדם שנכשל שוב ושוב, כאוב בודד ומתלונן שרק מבקש עזרה, שואב אנרגיה אין סופית מכל מי שמנסה לתמוך בו, וכלל לא נראה מעוניין או רוצה להתקדם ולהשתנות. אך כדי לעזור לו, ולעורר בתוכו את הרצון להשתנות, חייבים לאהוב ולהעריך אותו.

כדי להצליח לאהוב במצבי קיצון אנשים שהתנהגותם שלילית, שהצליחו להסתבך עם סביבתם הקרובה והרחוקה, שנכשלו בכל מה שניסו לעשות, צריך לראות את הפוטנציאל החבוי ולאהוב אותו. אחת הדוגמאות הקיצוניות ביותר, לאהבה ואמון שניתנים לאדם, בשל היותו נברא על ידי האלוקים רואים בגישה האלוקית לפרעה. גם פרעה, הרשע, ששעבד את עם ישראל באכזריות רבה במצריים,  והאלוקים הענישו בעשר מכות, וגם ב”הכבדת הלב”, אלוקים מכנה אותו “מעשה ידי”, ומבקר את המלאכים על שאמרו שירה בעת שהוטבע בים סוף, על ידי האלוקים עצמו.[15] גם אם צריך להעניש, ומענישים, עדיין צריכה להישאר האהבה.

יותר מכך, גם לאחר שפרעה,  כבר קיבל שבע מכות, התראות ועונשים, ועדיין לא שחרר את עם ישראל, בניגוד להבטחותיו בזמן המכות. על  אף שאלוקים הכביד את ליבו, כעונש על התנהגותו, עדיין, אלוקים בוחר להתלוות למשה רבנו ולהזהירו באופן אישי. האזהרה לפני הענישה  מעידה על כך שאלוקים מעוניין ומאפשר לו עדיין לעשות את הנדרש, ולהימנע מהעונש. בכך אלוקים מבטא את האמון שיש לו בו שהוא יוכל להצליח להתגבר ולשחרר את עם ישראל, ללא תלות בעוד שלוש מכות נוספות.[16]

האמון והיחס הניתן לפרעה, מלמד, שהרבה יותר מכך מצופה מיהודי. גם אם מדובר ביהודי חוטא, וטועה, הרי שיש לו יתרון רב על פרעה. שכן, כיהודי יש לו נפש אלוקית, שמחוברת לרצון האלוקי תמיד, ולכן יש בו כח פנימי חזק שיכול לסייע לחולל שינוי חיובי. וגם הנפש הבהמית, שאחראית על משיכת היהודי לתאוות ותענוגות שאינם חיוביים, גם היא שייכת לאנרגיה של “קליפת נוגה”, שזו אומנם קליפה, יש בה רוע ויכולה להשפיע לרעה, אך גם בה מעורב טוב.

היכולת להיזכר שבניגוד למעטה ההתנהגותי החיצוני יש בעומק ליבו של היהודי פוטנציאל חיובי יכולה לסייע ביצירת חיבור פנימי אוהב, ואמון ביכולת יצירת שינוי. ומעבר לכך, ככל שיהודי מתייחס למימד הנשמתי שלו ושל זולתו כחלק חשוב ומהותי באישיותו, אזי רמת ועוצמת האהבה והאימון ביכולת להשתנות מתעצמת. שכן, הקשר הופך להיות קשר משפחתי שייכותי, שסייע להתעלם מהחסרונות, ולהתמקד במשותף ובמחבר.[17]

השלב השני: להתרות ולהזהיר

השלב השני בדרך  לדחיפה לשינוי, הוא שימוש בכח ההתראה.

ההתראה – הינה מושג הלכתי שנדרש להתבצע כתנאי מקדים לענישה על ידי בית דין. ובלשון התלמוד: “אין עונשין אלא אם כן מזהירין”. ההתראה אמורה לכלול את המידע על כך שהמעשה אסור, פירוט העונש הצפוי. באמצעות ההתראה מוודאים שהחוטא מודע לאיסור, מודע למעשיו, ואף לעונש שיחול עליו, אם ימשיך בכך.

חובת ההתראה נובעת מהעיקרון ההלכתי: “והצילו את העדה”, החובה של החברה להשקיע בכל חוטא ולהשתדל לחלצו מחטאיו. דרישה זו אופיינית דווקא למשפט העברי, בניגוד לאתיקה של אריסטו הסובר ש”אי ידיעת החוק אינה פוטרת מהעונש”. דרישה זו מבוססת על הגישה האלוקית, שאינו מעניש, כנקמה, אלא מעוניין לתת הזדמנות וסיוע לחוטא, להשתנות ולהיטיב את דרכיו.

מכאן ניתן להבין שתפקיד ההתראה, היא העלאה למודעות את חומרת המצב, יצירת הרתעה והפעלת לחץ שיסייע בחילוץ החוטא או הסובל ממצב התקיעות בו הוא מצוי. הצורך בהתראה, והבהרת האיסור וחומרתו נעשית גם אם החוטא אמור לדעת ולהכיר את האיסור. שכן, כאשר אדם “עבר ושנה נעשית לו כהיתר”, והוא זקוק לתמיכה של ההתראה.

את ההתראה עצמה צריך לאמר באופן של “דרכי נועם”, בצורה חיובית נעימה ומעצימה. גם בעת הצגת החטא וחומרתו, חייבים לאמר זאת ממקום אוהב מאמין ומעריך, ולהזכיר ולחדד בתוך ההתראה, את העוצמות והיכולת להשתנות ולתמיד, להזכיר את המשמעות של הניסיונות והטריגרים שמגיעים מאהבת אלוקים, ומרצון לחזק ולהעצים את רמת ועוצמת השינוי.

גם בגישת האלוקים אל פרעה, הוא שולח את משה להתרות בו. אומנם, לפני חלק מהמכות משה נדרש רק “להעיד”, שזו הודעה על העתיד לקרות, כעונש על הנעשה בעבר, אך אין אפשרות לבטל את העונש, ולכן ההודעה היא בלשון עדות, מידע וודאי שאינו בר שינוי, כמו מסירת עדות על העבר שאינה ברת שינוי. אך לפני מכת ארבה, לאחר שבע מכות בהם פרעה ממרה את דבר ה’, משה נשלח דווקא להתרות, התראה כזו, שמאפשרת לפרעה לשלוח את עם ישראל, ולהינצל מהמכות העתידיות.

מסתבר שלהתראה יש הרבה כח. במיוחד במצבים בהם החוטא חוזר על חטאו שוב ושוב ונענש על כך. כשמעגל החטא ועונשו, מוכר, קל יותר להאמין להתראה ולהבין את ההשלכות החמורות של ההתנהגות התוקעת. גם אצל פרעה ההתראה למכת ארבה, עוררה מוטיבציה לשינוי אצל פקידיו ואנשיו.

גם כאשר נראה כי ההתראה מיותרת ולא אפקטיבית, יש להשתדל ולמצוא דרך לאמר אותה באופן הראוי, או לפחות להמשיך להתפלל ולהאמין שהדברים יפעלו את פעולתם. שכן “ברית כרותה לעבודה ותעמולה שאינן חוזרות ריקם”[18]. ולכן אם ההתראה לא הועילה צריך לנסות ולהתחזק באמונה בכח הנופל לקום מנפילתו ולהשתקם באופן מלא, וככל שהמוכיח יאמין ויאהב יותר, יכולת ההשפעה תלך ותגדל.


[1] ערכין ל”ב.

[2] משנה יומא ח’ט’.

[3] רש”י על הגמרא, יומא פ”ז.

[4] מלכים א’ י”ח, ל”ז.

[5] ברכות ל”א, ב’.

[6] כפי שמסביר הרמב”ם הלכות תשובה פרק ו’, ד’-ו’.

[7] שמות ה’, ב’.  ז’, ג’.

[8] ליקוטי שיחות כרך ו’, עמ’ 65.

[9] תניא ספ”א.

[10] ליקוטי שיחות ו’ עמ’ 66.

[11] תניא, אגרת התשובה פי”א,

[12] חגיגה ט”ו, א’. חדושי אגדות מהרש”א, שם ד”ה יצתה בת קול.

[13] לקוטי שיחות ו’, עמ’ 66.

[14] “הוכח תוכיח את עמיתך”

[15] “מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה לפני?!”, סנהדרין ל”ט, ע”ב, מגילה י’ ע”ב.

[16] “בא אל פרעה”,

[17] תניא פרק ל”ב

[18] היום יום ס”ע ל”א.

PRINT

Did you enjoy this? Get personalized content delivered to your own MLC profile page by joining the MLC community. It's free! Click here to find out more.

Leave a Reply