View Cart

Is it Dark in Here?
?חשוך פה

PRINT

Yechiel Ruderman, Jerusalem, Israel
MyLife Essay Contest 2018

שיטה יישומית על פי החסידות להתגברות על חרדות היומיום

מבוא:

בחיבור זה אציג את בעיית החרדה, אנתח את דפוס התנהגות האדם החרד ואציג דרך פשוטה בת שלושה שלבים המסייעת בהתגברות על הבעיה ובפתרונה. במהלך החיבור יברר הקורא מהי מציאות החושך ומהי משמעותה הרוחנית. הקורא יכיר את דרכי ההתמודדות עם החושך הרוחני ומכך ילמד כיצד להתמודד עם חרדות היומיום, זאת מתוך הנחת יסוד שדרך ההתמודדות בחיינו הרוחניים מהווה דוגמה ומופת לדרך החיים בה עלינו לצעוד גם בחיים המעשיים, הגשמיים.

“אני אעלה במדרגות, אני פוחד לעלות במעלית”. מי מאיתנו לא נתקל פעם בתופעת ה’חרדה’ – אצל מכרים, בקרב בני משפחה ואפילו אצלו ממש.

בדורנו יש לא מעט חרדות, החל מ’חרדת מעליות’, המשך ב’חרדת בחינות’, עבור דרך ‘חרדות חברתיות’ למיניהן ועוד.

מסתבר כי כבר ביום הראשון, יום בריאת העולם, נבראה גם החרדה. עת נברא האור, החלה גם החרדה מפני החושך.

לגבי מציאות החושך, נחלקו גדולי ישראל בשאלה האם חושך הוא מציאות בפני עצמו(1) או שמא אינו אלא היעדר אור בלבד(2).

תורת החסידות(3) נוקטת כדעה שהחושך הוא נברא בפני עצמו וכפי שאנו אומרים בכל בוקר בתפילה(4), “יוצר אור ובורא חושך”, היינו שגם החושך – נברא הוא(5).

במבט ראשון, שתי הדעות הנ”ל סותרות זו את זו. אולם בחסידות(6) ניתן עומק חדש בתפיסת מציאות החושך, עומק המשלב בין הדעות:

“חושך הוא בריאה של היעדר אור”, זאת אומרת שהבורא העניק תוקף ומציאות של בריאה קיימת לדבר שמהותו היא היעדר מציאות!

לנו, בני אנוש, קשה אמנם לתפוס זאת, אך כשם שביכולתו של הקב”ה לברוא יש מאין, כך גם ביכולתו לברוא מציאות של היעדר.

על פי הסבר זה ניתן יהיה להבין טוב יותר את פתגם הבעש”ט הקדוש, “מעט אור דוחה הרבה חושך”: מכיוון שמציאות החושך היא היעדר אור, אזי בהתגבר האור – תתבטל מאליה מציאות החושך.

מציאות אמיתית

לאור זאת, גם מאמר שלמה המלך בקהלת(7), “וְרָאִיתִי אָנִי שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן לַחָכְמָה מִן הַסִּכְלוּת כִּיתְרוֹן הָאוֹר מִן הַחֹשֶךְ”, כפי שהוא מוסבר בספר התניא, יקבל משנה בהירות:

תורת החסידות עורכת הקבלה בין אור וחושך גשמיים לבין כוחות הקדושה ולהבדיל כוחות הקליפה והסטרא אחרא (סטרא אחרא = צד אחר, דהיינו הצד המתנגד לקדושה); הקדושה היא בבחינת אור וחיים, כפי שנאמר על חיי תורה ומצוות, “ובחרת בחיים”, ואילו הסטרא אחרא, שכל מהותה היא התנגדות לחיי האמת, דהיינו החיים הרוחניים, היא הבבואה לחושך ולהיעדר חיים.

ומבאר על כך כ”ק אדמו”ר הזקן בספר התניא(8):

“וְרָאִיתִי שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן לַחָכְמָה מִן הַסִּכְלוּת כִּיתְרוֹן הָאוֹר מִן הַחֹשֶׁךְ”, פֵּרוּשׁ, כְּמוֹ שֶׁהָאוֹר יֵשׁ לוֹ יִתְרוֹן וּשְׁלִיטָה וּמֶמְשָׁלָה עַל הַחֹשֶׁךְ, שֶׁמְּעַט אוֹר גַּשְׁמִי דּוֹחֶה הַרְבֵּה מִן הַחֹשֶׁךְ שֶׁנִּדְחֶה מִמֶּנּוּ מֵאֵלָיו וּמִמֵּילָא, כָּךְ נִדְחֶה מִמֵּילָא סִכְלוּת הַרְבֵּה שֶׁל הַקְּלִפָּה וְסִטְרָא אַחֲרָא שֶׁבֶּחָלָל הַשְּׂמָאלִי.

היינו, כשם שמציאות החושך נדחית ומתפוגגת על ידי אור – מכיוון שחושך הוא היעדר אור בלבד – כך גם ברוחניות, על ידי התפשטות האור האלוקי (גילוי המציאות הרוחנית בעולם המוחשך רוחנית) נדחית ממילא מציאותה של הסטרא אחרא, מפני שגם מציאותה שלה (בדיוק כמו מציאות החושך הגשמי) אינה אלא היעדר אור אלוקי.

ביתר עמקות: לאור ההסבר שהובא קודם לכן, כי מציאות החושך הינה מציאות אמיתית, יוצא ש”יתרון האור מן החושך”, רב עוד יותר. מכיוון שאם החושך הוא אכן מציאות, פירושו של דבר שאף הוא נתון לשינוי ולהפיכה. דהיינו, לא זו בלבד שניתן להעלים את התפשטותו, אלא גם אפשר להפוך את מציאותו (האפלה) לאור(9), על ידי שמגלים כי קיום מציאותו של החושך תלוי באור; שהרי האור מקיים ומתַּחזק את החושך על ידי זה שהוא מסלק את עצמו!

זהו אם כן המקור לשתי דרכי עבודת ה’ המופיעות בתורת החסידות:

דרך אחת, לבטל את התפשטות חושך הקליפות (קליפת נוגה – מציאות ניטרלית שניתן להיעזר בה לצורכי קדושה וכך להעלותה ממציאות סתמית וחשוכה למציאות של קדושה) על ידי בירור הטבע והפצת אור הקדושה – שעל ידי הגברת האור בטל ממילא החושך.

ודרך שנייה, להפוך את מציאות הקליפות (שלוש קליפות הטמאות; מציאות של רע מוחלט) לקדושה ממש – “יתרון האור מן החושך”. שהרי מציאותן האמיתית של הקליפות היא הקדושה – כפי שמציאותו האמיתית של החושך אינה אלא אור – וכל שעלינו לעשות אפוא הוא להוציא אמת זו לאור ולגלותהּ.

בין חרדה לפחד

אנו חיים בתקופה בה החושך הרוחני גובר. ההתפתחות הטכנולוגית המהירה הביאה עמה מגוון רחב של התנסויות חדשות בצד ניסיונות רוחניים לא פשוטים. מצב זה משמש כר פורה להיווצרות כל מיני חרדות שונות ומשונות – חרדות המונעות מאיתנו לפעול ולהתקדם, הן במישור הגשמי והן במישור הרוחני.

על מנת שנוכל להתמודד עם מצבי חרדה, יש לנסות תחילה להגדיר את החרדה ולהפרידה מן הפחד הלגיטימי(10):

פחד: האדם ניצב מול סכנה מוחשית ומיידית, זה הרגע בו הפחד תוקף אותו. הפחד הוא תחושה לגיטימית ומשמש בדרך כלל כמנגנון אזהרה שטבע הבורא באדם על מנת שיברח וישמר מפני הסכנות הניצבות לפניו ומאיימות על קיומו.

חרדה: בשונה מפחד, כאן לא מדובר בגורם סכנה ממשי ומוחשי. לחרדה יש על פי רוב גרעין כלשהו של היגיון, אך העוצמה שלה אינה הגיונית והיא גורמת לאדם שיתוק וחידלון או בריחה בזמן בו לא נשקפת לו כל סכנה מיידית.

הבה ניקח כדוגמה את משפט הפתיחה, “אני פוחד לעלות במעלית”. האדם החרד חושש שהמעלית תיתקע תוך כדי טיפוס במעלה הקומות או חלילה תיפול לקומה התחתונה, דבר שתיאורטית אכן עלול להתרחש (גרעין הגיוני), אך סבירותו כל כך נמוכה, שאצל אדם בריא היא לא אמורה לעורר חרדה. מי שהחרדה פוגעת אצלו באיכות חיי השגרה, חייב להכיר בכך שיש לו בעיה המצריכה טיפול. זוהי אם כן ‘חרדה’.

מכאן נשליך גם על מציאותו של החושך הרוחני: לעיתים אדם חש חרדה אל מול החושך הרוחני האופף אותו, שהרי (כאמור) החושך הוא מציאות אמיתית (גרעין הגיוני). אולם אדם זה שוכח שבתור יהודי תפקידו הוא להתנהל בתוך מציאות העולם הזה החשוך. זאת ועוד: כיהודי מאמין עליו לדעת ולזכור שכל מה שקורה איתו (בגשמיות וכן ברוחניות) מושגח ומונהג על ידי הקב”ה. משמעות הדבר היא שביכולתו להתמודד עם האתגרים הרוחניים ושאין בכוחם לסכן אותו סכנה של ממש.

הנהר בשלושה שלבים

כדי להתמודד בהצלחה עם החרדה, ננסה לבחון את הדרך שבה התמודד אברהם אבינו עם הניסיון שהוצב לו בלכתו לעקוד את יצחק בנו:

בדרכם אל הר המוריה, התחזה השטן לנהר, בכדי למנוע מאברהם ויצחק להגיע למחוז חפצם.

על פי המבואר בחסידות(11), אברהם, בביטחונו העז בה’, לא התרשם ממי הנהר. בליבו ידע שנהר זה אינו אלא ניסיון, וכי מציאותם של מים אלו איננה אמיתית, זאת לפי שמציאותן האמיתית של הקליפות היא רוחניות (כמבואר לעיל) וייעודן האמיתי הוא אך ורק להדגיש את מציאות האור הרוחני. אברהם ידע שברגע בו אכן ישיגו הקליפות את ייעודן ויאיר האור, יתגלה מיד שזוהי מציאותן האמיתית והן לא יהוו יותר מכשול.

עם אמונה זו בליבו, הרחיק ממוחו את תחושת הפחד ופנה לחצות את הנהר. המים הגיעו עד לאפו והוא עודנו ממשיך להתקדם, בלא מורא. רק אז, כאשר הוכיח את גודל בטחונו בה’, נעלמו המים כלא היו(12). ברגע שהאור הופיע – החשיכה הסתלקה.

אם ננתח את הסיפור נראה שהיו בו מספר שלבים:

בשלב הראשון הופיע השטן בדמות נהר. זה השלב שבו אברהם היה אמור להתמלא חרדה ולסגת. אולם תחת זאת אברהם אבינו נעצר כדי לחשוב ולנתח את המכשול שלפניו.

בשלב השני, לאחר שהבין כי מכשול זה נוצר אך ורק כדי למנוע ממנו לבצע את שליחותו, התחזק אברהם בביטחונו בה’, וחידד בתודעתו את ההכרה בכך שמי הנהר אינם מסוגלים להוות גורם מונע ומסַכן. הנהר אמנם נראה כמציאות בלתי עבירה, אך אין זה אלא תעתוע בלבד, מציאות דמיונית הנחזית בעיני המתבונן בלבד.

בשלב השלישי, לאחר שחיזק את הכרתו הנ”ל, נכנס אל המים והתמודד עם מושא הדאגה.

רק לאחר כל זאת התפוגג הנהר ועמו גם החשש מן המכשול לקיים את רצון ה’.

לבודד, לנתח, להתעמת

אם נאמץ דפוס התנהגות זה וננסה ליישמו מול החרדות היומיומיות שלנו, נקבל שיטת התמודדות מדויקת:

בשלב הראשון יש לבודד את הגרעין ההגיוני מכל שאר החששות שהחרדה העצימה.

לדוגמה: על האדם החרד ממעלית להבחין בכך שבסיס החשש שלו הוא תקלה אפשרית העלולה להסב לו פגיעה פיזית ואולי אפילו מוות.

בשלב השני, לאחר שבודד את גרעין החרדה, עליו לנתח את התנהגותו ולראות האומנם עוצמת החרדה הממלאת אותו, הגיונית. כתוצאה מכך הוא מבחין שהסכנה אינה כה מוחשית כפי שסבר וחש עד עתה. בפעולה זו, משנה האדם את תודעתו ומחדיר לעצמו חוסן נפשי לקראת המפגש עם מושא החרדה.

לדוגמה: על האדם החרד ממעליות להבין שתקלה במעלית רחוקה מלהתרחש; על אחת כמה וכמה תקלה חמורה כל כך אשר יש בה לסכן חיים. עליו לחזור ולשנן בראשו שמעליות נבנו באופן כזה שיפעלו בצורה תקינה, ושמאות מיליוני בני אדם משתמשים בהן בבטחה מדי יום.

מה גם שכיהודי מאמין עליו לחזק בקרבו את האמונה והביטחון, כי הקב”ה דואג לכל צרכיו, ובהשגחתו הפרטית שומר על ברואיו ובכלל זה עליו אישית. הגברת התפיסה הזו תחליש ואף תסלק אוטומטית את תחושות החרדה.

בשלב השלישי, כאשר האדם שינן במוחו והחדיר לתודעתו שאין לו כל סכנה מוחשית, עליו לפגוש את גורם החרדה, ולנסות להתעמת עמו, לאט לאט; צעד אחר צעד עליו לפסוע ולהתקדם קדימה. בדרך זו הוא מאמת את תפיסתו ומעניק לה משנה תוקף.

לדוגמה: לאחר שאדם החרד משימוש במעלית הכניס לתודעתו שאין לו סיבה אמיתית לחשש, עליו לגשת אל המעלית ולאמת את תפיסתו. תחילה יזמין את המעלית ולא ייכנס לתוכה. למחרת ייכנס למעלית ומיד יצא ממנה. בהמשך יעלה עמה קומה אחת בלבד ביחד עם עוד אנשים. לבסוף יעלה במעלית כאחד האדם. בצורה זו מחזק האדם את תודעתו על ידי שמוכיח לעצמו כי חששו איננו מוצדק – דבר המשפיע בסופו של דבר על תחושתו, המשתחררת אט אט מהחרדה שאחזה בה.

לצאת ולהאיר

יתר על כן, יש לאדם כוח ויכולת להתמודד עם חרדות גם בתחומים רוחניים. לדוגמה: חרדה מיציאה לרחובה של עיר במטרה לזכות את הרבים במצוות תפילין. רחובות הערים מלאים וגדושים חושך רוחני, ואפשר שאדם ימנע עצמו מלצאת אליהם, מתוך חרדה שהחושך עלול להשפיע עליו לרעה.

ואכן, יש מגדולי ישראל שאסרו על שומעי לקחם לצאת לרחוב, גם אם זה כדי לזכות יהודים במצוות. הסיבה לכך היא חרדתם מהחושך הרוחני השורר ברשות הרבים.

נראה כי אלה תפסו את החושך כהיעדר אור או כמציאות בפני עצמה, ולא ככזה שמציאותו באה מן האור. לכן, לפי תפיסתם החושך הוא מציאות מאיימת, אם באופן פאסיבי, בריקנות שלו מן האור הרוחני (היעדר האור), ואם באופן אקטיבי, דהיינו בהתנגדותו לאורח חיים של התורה והמצוות (מציאות בפני עצמה).

לא כן שיטת החסידות, כפי שהוצגה לעיל:

ראשית, אף אם מציאות החושך קיימת ועומדת בפני עצמה, אין בכך הצדקה לחרדה ולחידלון מעשייה, מכיוון שכוחו של יהודי כה רב, עד שביכולתו להתמודד עם חושך רוחני זה ולא בהכרח נשקפת סכנה מוחשית לחייו הרוחניים.

יתר על כן, על פי החסידות החשש כלל לא קיים, שכן לשיטתה מקורה של מציאות החושך הוא במציאותו של האור! מציאות החושך היא אמנם מציאות, וגרעין החשש נראה לכאורה הגיוני, אך לאמיתו של דבר אין כל חושך, ועל היהודי להחדיר זאת לעומק תודעתו ואז לצאת ולהתעמת עם חרדותיו. ברגע שיצא אל הרחוב ויביא איתו אפילו מעט אור רוחני, מיד יתברר ויתגלה כי לחושך אין כל מציאות משלו!

לסיכום:

לאחר שבמהלך החיבור הבנו כי מציאות החושך היא בעצם אור, וכי דרך ההתמודדות עם החושך היא לגלות את מהותו האמיתית כפי שאברהם אבינו פעל, קיבלנו דרך פעולה פשוטה בת שלושה שלבים שבאמצעותה ניתן לנצח את החרדה: בשלב הראשון צריך לבודד את מקור החרדה ולהגדירו. בשלב השני יש לנתח את החשש ולגלות עד כמה אינו סביר – כך תתחזק בתודעה תחושת הביטחון. ולבסוף בשלב השלישי נדרש לצאת ולהתעמת עם גורם החרדה עד שתחושת החרדה תתפוגג כליל. אם כן, בפעם הבאה בה ניתקל בחרדה, נדע ונזכור מיד כי הדבר שבעינינו נראה חושך, (בתוך תוכו) הוא בכלל אור!

המלצה:

כדאי לכתוב את שלבי ההתקדמות ביומן אישי – החל מתיאור החרדה בה אתם חשים, המשך בניתוח סבירות החשש הגורם לחרדה, ולאחר מכן ליווי כל שלב בו התמודדתם בפועל עם החרדה. בדרך זו תוכלו לעקוב אחרי הצלחותיכם ולקבל מהן משוב חיובי עצמי אשר יעניק לכם משנה מרץ וחיוניות בהמשך דרככם.

יהי רצון שבקרוב ממש נזכה לראות בעיניים גשמיות את יתרון האור מן החושך ואת הפיכת החושך לאור, בגאולה האמיתית והשלמה!


1. רס”ג בספר האמונות והדעות מ”א. מורה נבוכים חלק ג’ פ”י והביאו הרמב”ן ( שמות ד,יא).
2. שמו”ר פט”ו כב. לקח טוב בראשית בתחילתו. חזקוני בראשית א, ב. חדא”ג מהרש”א תמיד לב, א. וראה גם ירושלמי ברכות פ”ח ה”ו.
3. ספר המאמרים תשי”ג, מאמר ד”ה “היום הרת עולם”.
4. ישעיהו ז, מה.
5. כמו כן מוכח ממה שנאמר בבראשית א פסוק ב “וחושך על פני תהום” – היינו שעוד קודם שנברא האור כבר הייתה מציאות החושך.
6. המשך “בשעה שהקדימו” תער”ב עמוד א’שי ואילך. כן ראה בספר במאמרים תש”ח עמוד 239 הערה ב’.
7. קהלת ב, יג.
8. תניא פרק י”ב
9.  תורת מנחם סה”מ תשי”ג, מאמר ד”ה “היום הרת עולם” ועוד.
10. ראה החילוק בין ‘אימה’ ו’פחד’ בדברי רש”י בשירת הים: “תיפול עליהם אימתה ופחד, אימתה – על הרחוקים ופחד – על הקרובים”.
בדברי רבינו על פירוש רש”י זה (לקו”ש חלק ל”ו, פרשת בשלח, שיחה א’): “פחד – לשון בעיתת פתאום, שזה מתאים כשגורם היראה נמצא בקירוב מקום. ותיבת מורא נופלת על הרחוקים, לפי שפירושה “דאגה מימים רבים”, שגורם היראה הוא בריחוק ממנו, אם ריחוק מקום אם ריחוק בזמן”
11. ספר המאמרים מלוקט חלק א, מאמר ד”ה “נתת ליראיך” עמוד קפט.
12. ראה התוועדויות חלק יב, עמ’ 117 וז”ל: “…אז ראה מיד שלא נשאר מאומה ממציאותו של הנהר, היינו, שמלכתחילה לא הייתה מציאותו של נהר”.

 

PRINT

Did you enjoy this? Get personalized content delivered to your own MLC profile page by joining the MLC community. It's free! Click here to find out more.

Leave a Reply