View Cart

Making Time Count
. . . בעין הזמן – כשאין זמן

PRINT

By אוריה צור
MyLife Essay Contest 2017

הקדמה

כולנו מכירים את הסיפור על האדם שבא לרב והתלונן שצפוף לו בבית ואין לו מקום. הרב המליץ בחום להכניס עז הביתה. אחרי כמה ימים שאל הרב את האיש האם נהיה לו יותר נוח, האיש ענה: “המצב קטסטרופלי, העז מתרוצצת ממקום למקום אין לה לנו רגע דל…”. הרב חייך בשביעות רצון וכעבור שבוע הורה לאיש להוציא את העז מהבית. האיש חזר בריצה אל הרב והודה לו באושר: ” אחח.. איזו רווחה יש פתאום בבית”.

 

בא נדבר עליך – כמה עיזים צריך להכניס לבית שלך?!
מתי בפעם האחרונה ישבת בנוחות על הספה בסלון ולא הבטת בשעון?!
נסה להיזכר ברשימת המטלות שממתינה על המקרר…
חפש ביומן השיחות, מתי התקשרת לידיד קרוב רק כדי להתעניין באמת בשלומו? יש לך בכלל זמן לעצמך?

לו היינו מוציאים את ‘שמלקע’ מן העיירה הנושנה אל העיר המודרנית של המאה עשרים ואחת, קרוב לוודאי שהלה היה מקבל סחרחורת מהמהירות בה הכל מתרחש(!)

וכי מי חלם שהכביסה במקומה תונח תוך זמן קצר כאשר בעבר יום הכביסה היה טקס משמעותי וארוך.

ולכו תספרו לו על האיי – רובוט, מדיח הכלים, מזגן ללא צורך בעצים להסקה… ובכלל אם תרצו לנסוע ולעשות סיבוב על הכביש, אל תשכחו שיהיה מגוחך לרטון באוזני ‘שמלקע’ על העומס בכבישים… תתנחמו במחשבה שאינכם נוסעים על חמור.

ובכל זאת תופתעו לגלות למרות הכל, שגם אתם חיים במרוצת המודרניזציה – “אין לי זמן”.

הצגת הבעיה

אחת ממטרותיה של הטכנולוגיה המתקדמת היא לתעל את הזמן.

לכאורה, אם מכונה עושה עבורנו פעולה מסוימת או מספר פעולות הרי שהרווחנו זמן. ואם הרווחנו זמן הרי שהוא נזקף לטובתנו, אם כך, מדוע אנו מוצאים את עצמינו שוב מחסירים פעימה במרדף אחר המשימה הבאה???

מתי יהיה לנו זמן לדברים שבאמת היינו רוצים לעשות כמו:

  • להיות יותר עם הילדים בבית
  • להקדיש זמן לאשה/לבעל
  • ללמוד יותר תורה ולעשות חסד
  • להתפנות לתחביבים
  • לתוכניות מגירה

יממה היא בת 24 שעות! אז מתי כן יהיה לנו זמן לכל זה???

מאמר זה יעסוק בהיבטים השונים של הזמן, בחלוקה לנושאים הבאים:

  • חלק ראשון – הגדרת הזמן ומהותו
  • חלק שני – חשיבות הזמן וניצולו
  • חלק שלישי – עצות וצעדים ליישום

חלק ראשון – הגדרת הזמן ומהותו

זמן הוא אחד המושגים הקשים ביותר לתפיסה בשכל האנושי. חשבו על צרוף המילים:
“אין סוף” !!!

נסו להגדיר את המילים:  נצח, קפיצת הדרך, האטת זמן.
יחד עם זאת , תחושת הזמן היא המרכזית בחייו של אדם – הוא כבול בכבלי הזמן, הוא מוגבל.  ומנגד נפשו תמיד שואפת אל הנצח ( מכאן נובע רצונו של אדם להנציח את שמו ומעשיו בחייו).
המהר”ל (אבי אבות החסידות) הגדיר את המושג זמן – שינוי כלשהוא במציאות יוצר תהליך של זמן.  כלומר, כיוון שהמציאות משתנה אנחנו יכולים להגדיר את תמונת המציאות ברגע הקודם – עבר, וברגע הנוכחי – הווה ולאחר זמן ברגע הבא – עתיד.
וזאת מפני שבכל רגע ובכל מצב יש תמונת מציאות שונה מחברתה.

הזמן תלוי בחומר.
ללא חומר אין שינויים במציאות וללא שינויים במציאות אין זמן.
כלומר זמן שייך רק למציאות חומרית- גשמית, אך דברים רוחניים אינם תחת הזמן.
עקרון זה מוביל למסקנה מעניינת בנוגע לבריאת הזמן–  שתי דעות מרכזיות:

  1. שיטת רבי צבי הירש מזידיטשוב – הזמן אינו נברא מחודש שנברא בבריאת העולם, אלא הוא היה כבר קודם בריאת העולם.
  2. שיטת אדמו”ר הזקן בשם המגיד ממזריטש – הזמן הוא דבר מחודש שנברא בבריאת העולם כיתר הברואים.      וזו דעתם של מרבית הפוסקים.

הטעם לשיטתו של אדמו”ר הזקן הוא, מכיוון זמן ומקום קשורים בהכרח אחד לשני , ובאותו רגע בו נוצרה מציאות של זמן, נוצרה ממילא המציאות של מקום גשמי ומוגבל, לכן כשם שה’ ברא את העולם הגשמי – המוגבל יש מאין(= לפני כן לא היה קיים דבר), כך נברא המושג זמן יש מאין (לפני כן לא היה קיים מושג של זמן).

הדבר הוכח מדעית על ידי פרופסור אלברט איינשטיין בתאוריית היחסות אשר בבסיסה עומד העיקרון שהמרחב והזמן קשורים ביניהם – אחד משפיע על השני והם למעשה ממדיים שונים של המציאות , כלומר ללא חומר ומרחב אין משמעות לזמן.
מסקנות אלו תואמות להפליא את הכתוב במקורות היהדות, אלא שהיהדות הקדימה את המדע במאות שנים.

על מהותו של הזמן מבואר בספר התניא פרק מ”א:
“כי בכל שעה ושעה היא המשכה אחרת מעולמות עליונים להחיות התחתונים והמשכת החיות שבשעה שלפניה חוזרת למקורה עם כל התורה ומעשיים טובים של התחתונים”

הסבר הדברים: הזמן לא עובר על האדם כתופעה חיצונית אשר אינה נוגעת בפנימיות , אלא האדם עובר בתוך מערכת הזמן כאשר בכל רגע הוא מעצב נקודה אחרת במהותו הרוחנית.  הזמן מאפשר לאדם נקודות של קשר והתחברות עם נשמתו- מהותו הנצחית. ויותר מכך, הוא מאפשר לאדם לבנות את חיי הנצח שלו בעולם הבא בעודו בעולם הזה. בלשון הקודש זמן מלשון הזמנה כמו שכתוב: ” כולכם מוזמנים לחיי עולם הבא” (מועד קטן , ט). כאשר בין היתר נדרש מילוי השליחות אשר הוטלה על האדם שלשמה ירדה נשמתו לעולם.

לסיכום – חלק ראשון עוסק בהגדרת הזמן ומהותו:

  • שינוי כלשהוא במציאות יוצר תהליך של זמן ומכאן נגזרים הזמנים- עבר, הווה, עתיד.
  • הזמן תלוי בחומר, ללא חומר אין שינויים במציאות וללא שינויים במציאות אין זמן.
  • הזמן הוא דבר מחודש שנברא בבריאת העולם כיתר הברואים.
  • זמן מלשון הזמנה ,כאשר המטרה היא הכנה לקראת התכלית וחיי עולם הבא ומילוי שליחות האדם בעולם.

חלק שני – חשיבות הזמן וניצולו

בלוח היום יום לא’ אייר מופיע הפתגם החסידים: “חסידי אדמו”ר הזקן היו תמיד סופרים.. כך הוא עניין העבודה. השעות צריכים להיות נספרים ואזי הימים נספרים. כשחולף יום, צריכים לדעת מה פעלו ומה צריכים להמשיך לפעול.. בכלל צריכים לראות שהמחר יהיה הרבה יותר יפה מהיום”.

נפתח בשני סיפורים על ניצול הזמן של הרבי מליובאוויטש אשר יכניסו אותנו לפרופורציה אחרת:

אחד ממזכיריו של הרבי  סיפר שהוא ראה במו עיניו כיצד תוך כדי המתנה לתפילת מנחה – המתנה שארכה 40 שניות בלבד – עיין הרבי בחדרו בספר תורני פילוסופי עמוק, ושקע כל-כולו בקריאת הספר, למשך 40 שניות בלבד! לאחר מכן, סגר את הספר ויצא לבית הכנסת לתפילה בדיוק בזמנה הקבוע !!!

סיפור נוסף: כאשר היינו מכניסים לרבי חבילות של מכתבים; הרבי היה מסתכל במעטפה, פותח אותה ובד בבד כבר מסתכל על שם השולח במעטפה הבאה בתור. פעם אמר שדרך זו מנצלת את השנייה של פתיחת המכתב…

ולעיקרי הדברים: ישנו קשר הדוק בין קיום מצוות בזמנן וניצול זמן על מנת לקיים מצוות.
בידו של האדם שתי אפשרויות: אפשרות ראשונה-לתת לזמן להיסחף ולזרום מבלי שיפעיל בו כוחות נפש וכך יהיה זמנו חומרי וגשמי ללא כל סימן רוחני.
האפשרות השנייה – לעבוד ולעמול עם עצמו ועם הסביבה כדי להתעלות בדרגה רוחנית ולהתקרב להקב”ה. את זה ניתן לעשות על ידי ניצולו המלא של הזמן, כלומר: ניצול של כל רגע ורגע להוספה בענייני קדושה – לימוד התורה וקיום המצוות.

מילוי הזמן בתוכן רוחני גורם להתעלות ולהתרוממות של הזמן עצמו. כך גם מנצלים את החיות המקיימת את העולם באותו רגע בו מתעסקים במצווה.

.רק ניצול וייקור כל רגע מאפשר את מילוי השליחות שהוטלה על כל אדם בעולם ואשר לשמה ירדה נשמתו

חלוקת הזמן – על ידי ניצולו:

ההבדל בין חלקי הזמן: השבועות, הימים, השעות וכו’ נוצרים רק על ידי שממלאים כל רגע בתוכן רוחני. רעיון זה מובא במדרש בהקשר למצוות קידוש החודש:
בצווי ה’ על קידוש החודש נאמר:  “החודש הזה לכם ראש חודשים” (שמות יב, ב).
מסביר המדרש: משבחר ה’ בעולמו, קבע בו ימים שיהיו ראש חודש וימים שיהיו ראש השנה.
כשבחר בעם ישראל , קבע ה’ ראש חודש של גאולה. לזאת רומזת התורה בתיבה “לכם” – ללמדנו שראש חודש של גאולה שייך באופן מיוחד לעם ישראל ולא לעולם.

נשאלת השאלה – מהי משמעות הדבר בשעה שבחר הקב”ה בעולמו קבע בו ראשי חודשיים ושנים , ובעולם עצמו, כשבוחר בעמו ישראל מבין כל העולם, הוא קובע שיהיה ראש חודש של גאולה?

אחד ההסברים שמביאה תורת החסידות לכך הוא, שההבדל והחלוקה בזמן נעשית על ידי עבודה והתעלות מיום ליום. שהרי זמן שלא עושים בו כלום ושאין השתדלות להבדיל בין יום ובין שבוע אחד למשנהו, אין אז כל משמעות ושום הבדל בין יממה זו לחברתה.
זוהי כוונת המדרש: בעולם עצמו , כפי שהוא מצד בריאתו בלבד לא מבחינים בהבדלי זמן.
יתכן שיחלוף יום, שבוע, חודש, שנה ושום שינוי לא יחול באותו הזמן. אך “מבחר הקב”ה בעולמו ” כשעלה ברצונו לבחור בעולם , כלומר, לברוא עולם כזה שהוא ירצה לבחור בו, “קבע בו ראשי חדשים” על ידי עבודה בתוספת וריבוי תמידיים, בכל יום יותר ויותר , וכך מביאים להבדל בין יממה לחברתה.

ההתעלות הזו ממשיכה עד שיום מסוים מתעלה לדרגת ”ראש” – של חודש שלם, ויום אחר לבחינת ראש של כל השנה. אכן. ההשתדלות בניצול הזמן ובמילויו בתוכן רוחני של מעשים טובים, צדק ויושר, יוצרת הבדלים ומביאה לכך שיום מסוים יהיה בדרגת “ראש”. כלומר, כשם שהראש מנהיג ומפעיל את כל אברי הגוף , כך ראש זה (ראש חודש או ראש השנה) מנהיג את הימיים הבאים אחריו ומשפיע שגם הם יביאו להתעלות רוחנית.
הרעיון החסידי שעולה מן הדברים הוא כשיהודי מבצע את עבודתו בתוך העולם עצמו ללא השתחררות ממגבלות העולם, אזי קיים הסדר של שינויים בעולם עצמו.
יום שעמלים בו יותר ומשתדלים לפעול בו יותר נהיה ” ראש” לימים הקודמים לו, כדוגמת ההבדל שבין ראש האדם ליתר אבריו.

נביא מספר דוגמאות לניצול זמן:

  1. בריאת העולם

בפרשת בראשית מתואר כיצד ה’ ברא את העולם בשישה ימים. סיפור הבריאה מסתיים במילים: ” ויכל אלוקים ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה”.

ממילים אלה נראה לכאורה שה’ כילה את מלאכתו ביום השביעי , ביום שבת קודש!

נשאלת השאלה- אם כל מה שה’ מצווה את עם ישראל הוא מקיים גם כן, כיצד ה’ כילה את מלאכתו דווקא ביום השבת?

מפרש רשי: ה’ עסק במלאכת הבריאה ממש עד כניסת שבת , עד שהיה נראה כאילו כילה את המלאכה ביום השבת.

נשאלת השאלה- אומנם מדובר בחוט השערה בלבד, אך למה היה צורך להדחק?

וכידוע: תורה היא מלשון הוראה , מה אנו למדים מכך?

תשובת הרבי: בהידחקות זו של ה’ לעסוק במלאכת הבריאה עד השנייה האחרונה הוא ממחיש לנו עד כמה צריך לייקר כל רגע ורגע ונצלו עד תומו.

ואם בשנייה שנותרה עד שבת יש אפשרות להוסיף ולעשות משהו- מורה לנו ה’ את הדרך וממלא גם שניה זו בתכליתה ובייעודה.

  1. ספירת העומר

אמרו חכמינו זיכרונם לברכה: “אדם דואג על איבוד דמיו, ואינו דואג על איבוד ימיו”. כלומר, ישנם רבים החסים על כספם ושומרים עליו מכל משמר, אך אינם יודעים להעריך את יוקר הזמן. הם נותנים לו לחלוף מבלי לעשות בו שום דבר משמעותי, וגרוע מכך, רבים מחפשים דרך “לבלות” או “להרוג” זמן, לתת לזמן לעבור כי אין הם מוצאים שום דבר מיוחד לעשות בו.

לשם כך אנו סופרים את העומר. לפני הספירה עלינו לעצור לרגע ולחשוב: האם     עשיתי משהו בעל ערך היום? משהו שאכן כדאי לחיות בשבילו? ומה אני מתכנן לעשות מחר?

  1. אברהם אבינו

“ואברהם זקן בא בימים” (בראשית כד, א).  החסידות מבארת שכל יום מחייו של אברהם היה עולם ומלואו, הוא יכול להצביע עליו ולומר: ביום זה עשיתי כך וכך, ביום זה – לפני 40 שנה – עשיתי כך וכך… יתירה מזו, כל יום היה יום הבנוי על ההישגים של היום שקדם לו.

  1. שנה מעוברת

הלוח היהודי קובע את כל הזמנים והחגים בשנה. שנת הלבנה “מפגרת” בערך בעשרה ימים לגבי שנת החמה. ומשום כך מונהגת מידי שנתיים או שלוש שנת עיבור היתרה בחודש שלם וזאת כדי להשלים את הזמן שכל חג יחול במועדו הנכון.

ומכאן נובעת הוראה פשוטה – לכל יהודי הוענקו יכולות כדי להשלים ולמלא את הימים שמאיזו סיבה שהיא לא נוצלו בשלימות בענייני תורה ומצוות בשלושת הרבדים: מחשבה, דיבור ומעשה. דבר זה מבטא את גדולתו של היהודי שיש בכוחו לשלוט על הזמן. בדרך כלל אין האדם שליט על הזמן שחלף, אך בהחלטה טובה תקיפה להבא ניתן לתקן.

סיכום חלק שני העוסק בחשיבות הזמן וניצולו:

  • חסידי האדמו”ר הזקן: “שהמחר יהיה הרבה יותר יפה מהיום”.
  • ניצול של כל רגעו רגע להוספה בענייני קדושה – לימוד התורה וקיום המצוות קיום השליחות והייעוד.
  • יום שעמלים בו יותר ומשתדלים לפעול בו יותר נהייה ” ראש” לימים הקודמים לו.
  • בהידחקות של ה’ לעסוק במלאכת הבריאה עד השנייה האחרונה הוא ממחיש לנו עד כמה צריך לייקר כל רגע ורגע ונצלו עד תומו.
  • להעריך את יוקר הזמן. ולא לתת לו לחלוף מבלי לעשות בו שום דבר משמעותי.
  • כל יום היה יום בנוי על ההישגים של היום שקדם לו.
  • ליהודי יש כוח לשלוט על הזמן ובהחלטה טובה תקיפה ניתן לתקן.

חלק שלישי – עצות וצעדים ליישום

הרבי תובע מכל אחד ואחת אינטנסיביות של עשייה! הזמן יקר!

אי אפשר לנוח, עד ש”ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה”.

“חסיד חי עם הזמן ” – ואם אני לא מספיק שום דבר צריך למהר פי שתיים.

להלן כמה צעדים שיוליכו אותך בדרך המלך:

  1. הרפיה – לחץ! לחץ! לחץ! אינו מוביל לשום מקום. בשלב הראשון עליכם להרפות ולהירגע. רק כאשר המוח שליט על הלב תוכלו לבצע את מטרותיכם ביעילות.
  2. מיקוד – כדי לנצל את הזמן ביעילות דרוש מיקוד.
    ניהול זמן יעיל מתחיל בהכנת רשימת מטלות, מטרות ויעדים. כדאי אפוא להכין רשימת מטלות ליום הקרוב, מה עליכם לבצע ולהספיק במשך היום. ביצעת? סמן וי. בסוף היום בדוק כמה הספקת. מה שלא הספקת, העבר ליום הבא.
  3. סדר עדיפויות – מה חשוב ונחוץ יותר ומה פחות מבחינת לוח הזמנים.
  4. ספציפיות – כאשר אתם עסוקים במשימה היו קשובים לה, אל תתפתו לעבור לאחרת עד שתסיימו אותה כראוי.
  5. החלטה –  לא להצטער על החלטה שקבלנו בניהול הזמן גם אם היא לא הייתה מוצלחת. מטעויות לומדים.
  6. חשיבה חיובית – תחשוב טוב יהיה טוב! שמחה ולא מרמור!
  7. מודעות – “הזמן הוא ארוך וקצר, ואינו תלוי אלא בתוכנו. לפעמים שעות רבות עוברות כרגעים אחדים ולפעמים שלוש שעות נמשכות ונראות כזמן ארוך, ארוך מאוד” (ליקוטי דיבורים ג-ד).

זכור: ימים ארוכים –> מלאים בתוכן  רוחני.

 ולסיכום:

פעם בירך הרבי יהודי מסוים לקראת יום הולדתו בברכת: ” אריכות ימים ושנים טובות” וביאר לו את משמעות הברכה:

לשם מה יש צורך לפרט ולהזכיר את הימים ? הרי הם נכללים בשנים?

אלא הברכה היא שבכל יום ויום מהשנים הטובות יהיה יום ארוך. כלומר: הוא ימולא בתוכן טוב שעושה את היום לאריכות גדולה עד אין שיעור.

שנזכה ונחייה ונראה.

PRINT

Did you enjoy this? Get personalized content delivered to your own MLC profile page by joining the MLC community. It's free! Click here to find out more.

Leave a Reply