View Cart

Cognitive and Emotional Faculties
כוחות שכליים ורגשיים

PRINT

By Menachem Mendel Yeshayahu, Haifa, Israel
Student Winner of MyLife: Chassidus Applied Essay Contest 2018

ב”ה

מבוא

בעזרת ה’ במאמר הבא נלמד על איך שתורת החסידות

מגדירה את הכוחות של נפש האדם כ“כוחות שכליים”

ו”רגשיים”

שאותם עוטפים

“שלושה לבושים”

ואיך על ידי עבודה נכונה על הלבושים ניתן לשנות

את הנפש עצמה.

בעזרת ה’ במאמר הבא נלמד על איך שתורת החסידות מגדירה את הכוחות של נפש האדם כ”כוחות שכליים” ו”רגשיים” שאותם עוטפים “שלושה לבושים” ואיך על ידי עבודה נכונה על הלבושים ניתן לשנות את הנפש עצמה.

פרק א: מבנה הנפש בתורת החסידות באופן כללי.

פרק ב: מבנה הנפש על פי תורת החסידות באופן פרטי.

פרק ג: הדרך לשינוי הנפש לפי הפסיכולוגיה המודרנית
ומה יש לתורת החסידות לומר בנושא.

פרק א

מבואר בתורת החסידות(1) שלכל נפש יש עשרה כוחות המכונים עשרת כוחות הנפש, שלושה מתוך הכוחות הללו הם כוחות שכליים, ועוד שבעה הם כוחות רגשיים.

בתורת החסידות קוראים לקבוצה הראשונה מוחין ולשניה מידות, מוחין- על שום היות כוחות אלו כוחות הקשורים לשכל וכן משום כך שמקום משכנם הוא במוח, ומידות- מפני שכוחות אלו הם המולידים את רגשות האדם ומידותיו, מקום משכנם של כוחות אלו הוא בלב.

ובלשון ספר התניא ספר היסוד של חסידות חב”ד:

“והנה כל בחינה ומדריגה… כלולה מעשר בחינות כנגד עשר ספירות עליונות שנשתלשלו מהן הנחלקות לשתים שהן שלוש אימות ושבע כפולות …כך בנפש האדם שנחלקת לשתים שכל ומידות”

בקטע זה מסביר בעל התניא ,שלכל נפש יש עשר כוחות שנחלקים כך: שלושה כוחות- מוחין (כמו שהסברנו לעיל) זאת אומרת כוחות שכליים ועוד שבעה כוחות- מידות ,כאשר פה האדמו”ר הזקן בעל התניא מסביר את הטעם לכך שהקב”ה ברא את נפש האדם בצורה כזו.

ואומר בעל התניא שמכיון שהאדם מכונה( 3)עולם קטן כמו שכתוב ב”אבות דרבי נתן” “האדם הוא עולם קטן, העולם הוא אדם גדול, ומה שיש בזה יש בזה” והיינו שכל מה שיש בעולם יש דוגמתו
באדם וכן להפך.

א”כ מזה שבנפשות בני האדם יש עשרה כוחות מוכח שזה מגיע מכך שגם בעולם קיימים מעין אותם עשרה כוחות.

ולכן אומר אדמו”ר הזקן שעשרת הכוחות הללו שקיימים בנפש האדם הרי הם משתלשלים (נגרמים) מכך שהקב”ה מחיה ומקיים את העולם בכל רגע ורגע מחדש (4) באמצעות השפעת חיות לנבראים בעשרה אופנים ובלשון תורת החסידות זה נקרא שהקב”ה משפיע חיות בעולמות ע”י עשר ספירות ולכן גם בנפש האדם “עולם קטן” ישנם עשרה כוחות.

וכאן מסביר בעל התניא דבר מרתק:
שלושת הכוחות השכליים (שלושת המוחין) הם אלו שמולידים כביכול את שבעת הכוחות הרגשיים (שבעת המידות).

הסבר העניין הוא שכאשר יש לאדם רעיון מסוים לא יכול להיווצר אליו חיבור בלב בלי שקודם כל הרעיון הזה יעבור במוח/בשכל. ז”א שהמידות הלבביות נולדות ונוצרות מהכוחות השכליים ולכן הכוחות השכליים(השלושה מוחין) נקראים “אמות” מלשון אמא על שם שהם מולידים כביכול את שבעת הכוחות הלבביים (שבעת המידות).

עד כאן למדנו על עשרת הכוחות שמרכיבים את הנפש עצמה, אולם בנוסף יש לנפש עוד שלושה לבושים(5), דהיינו שכמו שהבגדים שהאדם לובש הם אינם חלק ממנו אלא דבר נפרד, כך כביכול לכל נפש יש שלושה לבושים שהיא מתלבשת בהם.

ועל עניין הלבושים ישנו משל נפלא:

חיים היה הקבצן של העיירה, לא שהיה צריך לספר את זה למישהו זה בלט לבד, חולצתו המרופטת שהשתלבה עם מכנסיו הקרועים סיפרה עליו את הכל. מבעד לנעליו המרופטות בצבצו זוג גרביים שנראה היה כי חלפו עליהם שנים יפות יותר ומעל הכל נראתה כיפתו הישנה שנחה ברישול מעל לשערו הרב ,בקיצור מראה ממש מעורר רחמים.

והנה שבת אחת עת כל העם מיטיב את מחלצותיו וניגש להתפלל בביהכנ”ס את תפילות השבת נכנס בשערי בית הכנסת אורח לבוש בבגדים נאים חליפתו הבוהקת בלטה על רקע נעליו היוקרתיות ועניבתו התואמת כובע הצילינדר שלראשו הוסיף נופך מיוחד וכולו אמר הדר.

בחרדת כבוד ניגש אליו הגבאי על מנת להושיבו במקום מכובד הראוי לאדם חשוב שכזה, והנה את מי הוא מגלה מציץ אליו מהתחפושת? את חיים הקבצן לשעבר. שבת צחוק על פניו הוא שואל “מה קרה חיים מה התחפושת הזו” אבל חיים נותר רציני להפליא, חולפים להם יום יומיים שבוע ושבועיים ואט-אט חודרת ההכרה שחיים כבר לא קבצן.

ז”א שבלבושים שהאדם לובש יש שני עניינים הופכיים מצד אחד- הלבושים מכסים ומסתירים ומצד שני- הלבושים מגלים ומספרים לנו על האדם על תפקידו ומעמדו, ועוד יותר מזה על ידי הלבושים יכול להשתנות המעמד של האדם וכמו במשל שמקבצן חיים הפך לעשיר גם בתודעה של האנשים וזאת על ידי כך שהוא שינה את לבושיו ללבושים נאים. כך גם בנמשל בנפש האדם ניתן לשנות ולתקן את מעמד הנפש עצמה על ידי הלבושים.

סיכום

עד כאן הסברנו את המבנה הכללי של הנפש שהוא:
מוחין– שלושה כוחות.
מידות– שבעה כוחות.
לבושים– שלושה לבושים .

פרק ב
עכשיו נסביר את המבנה היותר פרטי של הנפש
מוחין

שמם של שלושת כוחות המוחין (הכוחות השכליים)הוא חכמה, בינה, דעת.

חכמה: עיקר נקודת הרעיון. למשל אדם שהוא ממציא כל מיני מכשירים אזי נקודת הרעיון שלו, נניח הרעיון ליצור מטוס זה הוא עניין החכמה, חשבתי על כך שאני רוצה לעוף באויר ואז הבריק לי כמו ברק הרעיון של מטוס.

בינה: ההרחבה של הרעיון ופיתוחו ובמשל המטוס אני יודע שאני רוצה ליצור מטוס (עניין החכמה), אבל איך אני אצור אותו פה נכנס עניין הבינה אני מעמיק ברעיון, אני מחושב על כך שאת המטוס אני אבנה מכך וכך חומרים ומה יהיה גודלו באיזה צורה מדוייקת הוא יהיה וכו’ זאת אומרת שעניין הבינה הוא שאני מרחיב ומפשט את הרעיון עד לפרטי פרטיו.

דעת: ההתקשרות וההתדבקות בדבר, והיינו שאחרי שכבר יש לי רעיון לבנות מטוס (חכמה) ויש לי גם את הפרטים של הרעיון איך לבנות מטוס ומאיזה חומרים בדיוק (בינה) פה מגיע עניין הדעת אני מתקשר לרעיון ונדבק אליו.

ואפשר להמשיל את עניין המוחין לתינוק שנולד שבתחילה נולד תינוק שהוריו כלל אינם מכירים אותו (שזהו בנמשל עניין החכמה רעיון שעדיין אינו מובן כל צורכו) אחר כך ההורים שמים לב לפרטים של התינוק משקלו למי הוא דומה וכו’ (שבנמשל זהו עניין הבינה הבנת פרטי הרעיון והפשטתו) ואחרי שני השלבים הראשונים מגיע השלב השלישי שלב ההתקשרות לתינוק לילד זהו השלב שבו ההורים חשים את אהבתם הגדולה לילד שמתגלה רק אחרי שני השלבים הראשונים ( שזהו בנמשל עניין הדעת ההתקשרות וההתדבקות לדבר) (6)

מידות

ישנם שבעה כוחות הנקראים מידות שהם נולדים משלושת המוחין אחרי שאני יודע על הרעיון (חכמה) ואני יודע על פרטי הרעיון (בינה) וכבר התקשרתי ונדבקתי לרעיון (דעת) שכל הפעולות הללו נעשו במוח, הרעיון יורד ללב ואז אני מתחיל להרגיש את הרגשות שלי כלפיו וזאת נעשה על ידי שבעת המידות.

ואלו הן שבע המידות

שבע המידות

חסד– אהבה ונתינה לכל אחד בלי קשר למי הוא ולדרגתו אלא זהו טבע המידה נתינה לכל אחד אע”פ שזה יכול לפעמים להזיק אם משפיעים יותר מדי טוב על האדם. למשל ילד שההורים שלו מפנקים אותו כל הזמן גם כשלא מגיע לו הילד הזה יצא אדם מסכן שכל הזמן תלוי באחרים אבל בעיקרון מידה זו עם שימוש נכון היא מידה טובה מאד.

גבורה– ה”קונטרה” של חסד אם חסד זה להשפיע בלי שום צמצום דהיינו לתת לכל אחד (גם למי שלא מגיע לו) אזי גבורה זה בדיוק להיפך לתת ולהשפיע רק למי שמגיע לו ורק כמה שמגיע לו (בדרך של (7)”יקוב הדין את ההר”) אומנם מידה זו נראית בהסתכלות ראשונה שלילית (כביכול מידה קמצנית) אומנם במשל שהבאנו לעיל לגבי ילד שההורים שלו מפנקים אותו יותר מדי רואים בבירור שאם ההורים ישתמשו פה במידת הגבורה שהיא נראית במושכל ראשון שלילית דווקא על ידי זה הם יצילו את כל עתידו של הילד.

תפארת-רחמים שכלולים גם מחסד שזו השפעה ללא גבול אבל גם מגבורה שזה צמצום הנתינה וההשפעה מידה זו מתבטאת כאשר אדם נותן רוצה לתת צדקה לעני אבל הוא עושה את זה בצורה מושכלת כך שמצד אחד העני יעמוד על הרגליים אבל מצד שני הוא לא יהפוך להיות תלותי כי אם נניח האדם בכזה מצב היה משתמש רק במידת החסד אזי הוא היה נותן לעני צדקה הרבה יותר ממה שהוא נתן בפועל אבל זה היה מזיק לעני(הופך אותו לתלותי) ואם הוא היה משתמש רק במידת הגבורה הוא לא היה נותן לעני כלום (שילך לעבוד!) לכן במקרה הזה השימוש במידת התפארת הוא הכי נכון

נצח– בתורת החסידות מכונה מידה זו “ניצחון דגדלות ” זאת אומרת ניצחון והתגברות מתוך תחושה של רוממות “ויגבה ליבו בדרכי ה’”(8) מידה זו יכולה כמו כל שאר המידות להתפרש בשני אופנים טוב ורע מצד אחד זו גאווה לומר אני שם פס על כל העולם! לא מעניין אותי אף אחד! אני מתגבר על כולם! אבל מצד שני כאשר יהודי רוצה להתפלל או לקיים מצווה אחרת ומישהו מנסה למנוע ממנו את קיום המצווה צריך כביכול לשים עליו פס! מבחינתי הוא בכלל לא קיים אני מנצח אותו מתוך תחושה שמי הוא בכלל, שבגללו אני אמנע מלקיים מצווה מה פתאום!

הוד– ניצחון שבא דווקא מתוך שפלות והתבטלות כמו על דרך משל מעבד שבטל לרבו שכאשר רבו נוצח במלחמה אזי ממילא גם העבד ניצח כי הוא בטל לאדון מידה זו הינה מידה מאוד חיובית מידת הענווה היא בעצם מידת ההוד אני לא נמצא כאן כביכול (חשוב להדגיש שמידה זו היא לא מידת השפלות אני לא משקר ואומר אני טיפש מכוער וכו’ אם אני חכם זה בסדר ואני גם מכיר במעלות עצמי אבל המיוחדות של המידה הזו היא שאני אומר “אם למישהו אחר היה את הכישרונות שלי הוא היה משכיל לנצל אותם באופן יותר טוב”) אבל מ”מ צריך להיזהר שלא להגיע להרגשה של “ונהי בענינו כחגבים”9) הרגשת שפלות מוגזמת (בשפה המקצועית קוראים לזה “נחיתיות”) שהרגשה זו בודאי שהיא אינה חיובית ונכונה.

יסוד– ההתקשרות וההתחברות לדבר, והיינו שזו בעצם המידה שמסכמת את חמשת המידות הקודמות ז”א שאחרי שהתייחסתי לדבר בחסד ,גבורה,תפארת וכו’ אני מתקשר לדבר ומתחבר אליו ואת זה אני עושה על פי הרגשות שנוצרו בי על ידי חמש המידות הקודמות קירוב ואהבה לדבר(חסד) ריחוק מהדבר(גבורה) וכו’ פה באה המידה השישית מידת היסוד ומידה זו היא מקשרת ומדבקת את לב האדם ברעיון/חפץ פירוש הדבר שמידה זו כביכול מקבלת אינפורמציה מהמידות הקודמות ומעבדת את האינפורמציה הזו לכדי כביכול פלט ברור.

עכשיו כבר הכל ברור לגבי הדבר הנידון כבר חשבתי עלי (מחשבה), הבנתי את כל פרטיו(בינה), הפנמתי אותו(דעת), וכן בלב הבנתי האם צריך לקרב אותו (חסד) או להרחיק (גבורה) או אולי לשלב בין שתי המידות (תפארת) וכו’ פה מגיעה מידת היסוד ומקשרת אותי לדבר הן לדבר טוב או ה’ ירחם לדבר רע.

פרק ג

מלכות– עניינה של ספירת המלכות הוא פשוט להוריד את הרעיון ללבושים שעיניינם (כמו שיוסבר להלן) הוא בסופו של דבר עשייה בפועל ז”א שאם ספירת היסוד מעבדת את את הרעיון ונותנת לו את הצורה הסופית שלו דבר הגורם לכך שלב באדם מתקשר ונדבק ברעיון אזי ספירת המלכות כבר לא נוגעת ברעיון אלא כמות שהוא היא אחראית להעבירו ללבושים.

הלבושים

אחרי שאני כבר יודע על הרעיון (מוחין) ומרגיש את הרגשות שלי לגבי הרעיון (מידות) אני מהרהר ברעיון עצמו,חושב עליו וכמו במשל שהובא לעיל לגבי מטוס אזי התהליך שעובר הרעיון הוא כזה הרעיון על כך שאני רוצה לבנות מטוס נוצר ומתפתח במוחין ומשם הרעיון יורד ללב לשבע מידות שנולדות מהמוחין שאז האדם חש את התחושות והרגשות שלו לגבי רעיון המטוס ואח”כ כאשר הרעיון כבר מתחיל לקרום עור וגידים הוא חוזר למוח ופה נכנסים הלבושים שהם מחשבה, דיבור,מעשה

מחשבה– כפשוטו מה אני אעשה עם המטוס, למי אני אמכור אותו, להיכן אני אטוס איתו, כמה זה שווה שיהיה לי מטוס וכו’.

דיבור– הדיבור הוא בעצם הכלי הראשון שדרכו ניתן לגלות לעולם את הרעיון שלי אם עד עכשיו כל התהליך של עיבוד הרעיון היה בתוכי מעכשיו כבר יש לרעיון עוד שותפים.

מעשה– סוף כל סוף השלב שאני אוסף את כל הנתונים של- המוחין, מידות, שני הלבושים הקודמים ועושה מעשה בפועל.

עכשיו אחרי שהבנו את המבנה של הנפש על פי תורת החסידות נראה איך על פי תורת החסידות ניתן לתקן את התנהגות האדם

ובהקדים השיטה הרווחת היום בעולם לטיפול בבעיות רגשיות/נפשיות הינה שכל דבר שהאדם עושה בהווה תלוי בחוויות שעברו עליו בעבר ולכן אדם שיש לו פחד (פוביה) מדבר מסויים נניח מכלבים אזי אותו האדם בילדותו עבר חוויה לא נעימה עם כלבים שגרמה לו סריטה כביכול בנפש ומאז הוא מפחד מכלבים איך נטפל בזה? נעבוד איתו בעזרת מגוון כלים על הרגש הפגוע דימיון מודרך, אימון אישי וכו’ וזה יגרום לכך שבפעם הבאה בה יפגוש האדם בכלבים הוא לא ירעד מפחד וכן בכל בעיה אחרת תחילה עובדים עם הרגש ועל ידי זה המעשים עצמם משתנים.

בשיטה זו יש מספר חסרונות

א’. לא תמיד אפשר למצוא את הנקודה הנכונה שגרמה לבעיה אצל האדם את “הרגש הפגוע” זאת משום שמתוך כל אלפי חוויות האדם קשה לעיתים למצוא דווקא את החוויה הספציפית ש”שרטה” כביכול את הנפש.

ב’.לעיתים האדם מתקשה להיחשף בפני המטפל אם מצד זה שמדובר במטופל “מופנם” או מצד זה שלא נוצר “קליק” בין המטופל למטפל.

ג’. אפשר לעבוד לעיתים על נקודה מסויימת במשך שנה ואף יותר ואז לגלות ש”אופס” זו לא החוויה שגרמה לבעיה וההוכחה לכך היא שהבעיה כלל לא חלפה.

יוצא א”כ שהשיטה של הפסיכולוגיה המודרנית היום (לפחות ברובה) הינה דבר ראשון לתקן את המידות (רגשות) ועל ידי זה את הלבושים (מחשבה,דיבור,מעשה).

לעומת זאת תורת החסידות מציגה גישה שונה לגמרי. ב”מאמר” שאמר הרבי מליובאוויטש ב”שבת מברכים” את חודש תמוז שנת תשל”ו (11)מדבר הרבי על מעלת הלבושים (מחשבה,דיבור ומעשה) מפני שדווקא איתם ניתן לעבוד בעולם ובלשונו הקדושה של הרבי:

“ויש לומר, דענין זה (שמחשבה,דיבור ומעשה הם לבושים) הוא גם מהטעמים על זה שהענין דמחשבה דיבור ומעשה נוגע יותר מהמידות. והיינו,דזה מה שעיקר העניין שדורשים מכאו”א (מכל אחד ואחד) היא העבודה במחשבה דיבור ומעשה הוא (לא רק מפני שהם ברשותו כנ”ל אלא גם) לפי שזה נוגע יותר.

מסביר הרבי שעניין זה שהמחדו”מ (=מחשבה דיבור ומעשה) הם הלבושים של הנפש והיינו שהאדם יכול לפשוט אותם מנפשו בכל עת כגון להחליף מחשבה זו באחרת או לא לדבר שזו פשיטת לבוש הדיבור או לא לעשות שזו פשיטת לבוש המעשה זהו אחד מהטעמים לכך שעניין הלבושים גדול מענין המידות ז”א שהעשייה בפועל או הדיבור או המחשבה יותר חשובים ויותר נוגעים מעניין המידות ועוד יותר מזה מה שעיקר העבודה של כל אחד ואחד עם עצמו היא עם הלבושים לתקן אותם ולזכך אותם זה לא רק בגלל שהלבושים הם ברשות האדם (כמו שהסביר הרבי לעיל באות ה’ שהכוונה היא שהאדם יכול לפשוט את הלבושים מנפשו להחליף את המעשים שלו,את הדיבורים שלו,את המחשבות שלו משא”כ על המידות רוב בני האדם אינם שולטים(12) וזה מתבטא בכך שאדם יכול לעשות מעשים/לדבר דיבורים/לחשוב מחשבות שהוא לא באמת מאמין בהם אבל להרגיש רגשות לא אמיתיים זה דבר שהאדם לא יכול לעשות) אלא גם בגלל שהעבודה עם הלבושים היא יותר נוגעת ופועלת מאשר העבודה עם המידות

“…שע”י העבודה דסור מרע ועשה טוב במחשבה דיבור ומעשה…עי”ז (על ידי זה) מגיעים לבירור והפיכת המידות…”

ז”א שע”י זה שעובדים על המחשבה דיבור ומעשה שלנו שיהיו גם נקיים מכל דבר רע שהכוונה היא להתרחק ממחשבות רעות ומדיבורים רעים וכן ממעשים לא טובים שזו העבודה בבחינת “סור מרע”(13) התרחקות מהדברים הרעים וכן ע”י זה שעובדים על הלבושים אח”כ בבחינת “ועשה טוב” חושבים בדברים טובים מדברים דיבורים טובים ועושים מעשים טובים אחרי שתיקנו וניקינו את הלבושים ולא רק שהם נקיים אלא הם מלאים בדברים טובים זה גורם ש”מגיעים לבירור והפיכת המידות” בלי שנגענו במידות עצמם! רק עי” העבודה עם הלבושים.

אם נרצה לתרגם את התובנה המעמיקה הזו לעולם הפסיכולוגיה נתרגם את זה כך: בניגוד גמור לעמדת הפסכולוגיה המודרנית שסוברת כמו שהוסבר לעיל שקודם כל צריך לעבוד עם הרגשות (מידות) שזה מקרין על המחשבות דיבורים ומעשים (לבושים) תורת החסידות סוברת את ההיפך לגמרי כל עבודה על הלבושים וזה משפיע על המידות (רגשות) את עמדתה של תורת החסידות ניתן להסביר באמצעות הסיפור הבא:

שימי ודודי תמיד היו שונאים, אבל מה זה שונאים? אפילו לראות האחד את השני הם לא יכלו מדוע? את זה כנראה אפילו הם עצמם לא ידעו בכל אופן זה היה המצב.

שימי היה עשיר מופלג היו לו מפעלי ענק שהניבו לו מליונים רבים לחשבון הבנק הבית שלו היה ההכי מפואר בכל העיר ומי מדבר בכלל על הרכב-‘למבורגיני’ בייצור אישי מאיטליה 952 אלף דולר אם שאלתם, בקיצור עשיר כקורח.

דודי לעומת זאת היה דלפון במלא מובן המילה בקתתו המטה לנפול בקושי הספיקה בגודלה למשפחתו מרובת הילדים, הוא עבד “מצאת החמה ועד צאת הנשמה” ובכל אופן תמיד הורגש מחסור בביתו.

והנה נשמע קול תרועה המלך בכבודו ובעצמו הגיע לעיר הרחובות כוסו בשטיחים אדומים וכל העיר קושטה בפרחים וכי קלה היא בעיניכם המלך בעצמו הגיע לעיר!

המלך החל בסיורו בעיר כאשר לצידו ניצב הכן ראש העיר כולו נרגש מגודל המעמד והנה רואה המלך מחזה מכמיר לב את בקתתו הדלה של דודי מיודענו פונה המלך לראש העיר “האין זו בושה איש עני כל כך נמצא בתוככם ואינכם עוזרים לו” “קרא הנה מיד לעשיר העיר” מיד שלח ראש העיר שליחים לשימי מיודענו וציוום להביאו מיד אך הגיע שימי וכבר צעק עליו המלך “מהיום אתה אחראי לכל צרכיו של איש עני זה” כאשר המלך אמר מילים אלו הוא החווה באצבעו כלפי דודי העני, כאשר הבין שימי על מה ועל מי מדבר המלך הוא חישב את נפשו להתעלף מה לו אני אתן מכספי?! אבל מה לעשות פקודה של המלך זו פקודה ומאז חודש חודש נאלץ שימי לספק את כל צורכי פרנסתו של דודי ביד נדיבה.

אולם מובן שבתחילה שימי היה מעניק לדודי את פרנסתו כמי שכפאו שד הרי זה השונא הכי גדול שלו!

וכך יצא שבחודש הראשון הגיע שימי לביתו של דודי בחשאי דפק מספר דפיקות על הדלת ומיד השליך את צרור הכסף וברח כל עוד נפשו בו וכך גם בחודש השני ובשלישי.

והנה הגיע החודש הרביעי וכבר מרגיש שימי שהוא כבר לא כל כך שונא את דודי הוא חושב לעצמו “בעצם למה כל המריבה הזו התחילה” מה הרווח מכל המריבה הזו” וכך כאשר הוא בא לתת לדודי את צרור הכסף החודשי הוא כבר לא בורח מיד אלא הוא דופק על הדלת וממתין לפתיחתה וכאשר היא נפתחת הוא מפטיר שלום ואז הוא מרשה לעצמו ללכת וכך חולפים להם החודשים אט-אט מגלה שימי שבעצם הוא כבר לא שונא את דודי ולהפתעתו מתגלה שגם דודי בכלל לא שונא אותו, בחודש השביעי כבר העיז שימי להיכנס לתוך הבית של דודי ולדבר איתו שיחת רעים וכך בעצם נגמרת שנאה של שנים.

מהסיפור הזה רואים שכאשר עבד שימי על הלבושים שלו (הוא נתן לדודי כסף הוא התחייב בפני המלך לתת לדודי כסף הוא חשב על כך שהוא הולך לתת לדודי כסף) מאותו רגע התחילו הרגשות שלו להתהפך משנאה עזה לדודי אט-אט לרגשות חיוביים יותר וזאת על ידי העבודה על הלבושים.

(העניין הזה שהעבודה על הלבושים גורמת לשינוי של מידות הנפש עצמה הינו עיין אונברסלי אומנם הצורה שבה זה נעשה משתנה מיהודי ללהבדיל גוי אצל יהודי שיש לו שתי נפשות (14) כמו שמסביר בעל התניא אחת אלוקית ואחת בהמית (כמו שמוסבר בהערה) אזי היהודי משתמש בנפשו האלוקית שהיא חפצה לעשות רק דברים טובים והיא כופה את הנפש הבהמית שמחיה את הגוף להשתמש בגוף -במחשבה דיבור ומעשה שזה בעצם כל הגוף- רק לדברים טובים וזה גורם שגם המידות של הנפש הבהמית עצמה יזדככו כמו שהוסבר לעיל שע”י זה שעובדים עם הלבושים מתקנים אף את המידות (הרגשות) ולכן גם הגוף עצמו מזדכך כי הנפש הבהמית היא זו שמלובשת בגוף להחיותו(15) ולכן כאשר היא מזוככת אזי גם הגוף עצמו מזוכך ואילו אצל גוי שיש לו רק נפש אחת אזי כאשר מחליט הגוי שהוא רוצה לשנות את ההנהגות שלו הוא עושה את זה באותה דרך ממש קודם כל מתקן את הלבושים שלו (מחשבה,דיבור,מעשה) וזה עצמו גורם לתיקון של המידות שלו (של הרגשות שלו) יוצא א”כ שאומנם הדרך שבה נעשה השינוי של הנפש הוא שונה בין יהודי לגוי אבל התוצאה שווה בשניהם-המידות של הנפש (הרגשות) הופכות להיות חיוביות.)

א”כ מה שיוצא מכל הנ”ל זה: שבעצם הלבושים שלנו (המחשבה דיבור ומעשה שלנו) הם כלי רב עוצמה זאת משום שעל ידי הלבושים ניתן לשנות את כל הנפש של האדם, וכל זה בדרך יחסית קלה שכל אחד יכול לפעול על פיה לבד ממש פשוט להתחיל להשתנות! נניח אדם שיש אדם כעסן והוא רוצה להשתנות הדרך לשינוי פשוטה מאוד: בפעם הבאה שמישהו מעצבן אותך אל תגיב לא במעשים,לא בדיבורים, ואפילו תשתדל שלא לחשוב על מה שעצבן אותך ואם תתמיד בזו הדרך מובטח לך שאט-אט תגלה שרגשות הכעס הולכים ונעלמים ממך, וכן זו הדרך בכל מידה רעה שהאדם רוצה לשרש מעצמו צריך האדם דבר ראשון לעבוד עם הלבושים וזה בעזרת השם יגרום לכך שכל הרגשות שלו ישתנו לטובה.

הוראות מעשיות:
1.) אתה מרגיש היום קצת עצוב, למה מאלף ואחת סיבות! לך תשתה איזה כוס קפה, תקרא באיזה ספר אהוב, תשמע מוזיקה תעשה עם עצמך משהו שאתה אוהב! וזה ממילא יעביר לך את הרגשות השליליים.
2.) אם תקפיד בכל יום לרשום את הדברים הטובים שקרו לך היום, שזה בעצם עבודה עם לבוש המחשבה ולבוש המעשה (הכתיבה) זה יגרום לך להרגיש מאוד טוב עם עצמך.
3.) תתרגל לדבר בלשון חיובית לספר כמה בעזרת השם היה לי טוב, כמה בעזרת השם יהיה לי טוב.
4.) צריך לעשות משהו אבל מה לעשות לא בא לי! אל תתעסק עם הרגשות פשוט תעשה וע”י זה ממילא הרגשות שלך ימשכו אחרי אותו מעשה. זכור הלבושים (מחשבה, דיבור ומעשה) משנים את הרגשות! (המידות)
5.) בקיצור תזכור תמיד שע”י המעשים/דיבורים/מחשבות שלך ניתן לשנות את את הרגשות שלך בעזרת השם לטובה.


1)ספר התניא תחילת פרק ג’. ( 2) לכל יהודי יש שתי נפשות האחת אלוקית שרוצה לעשות מצוות ומעשים טובים והשנייה הינה בהמית הרוצה לקיים את תאוות הגוף ומושכת אליהן. ( 3) אבות דרבי נתן פרק ל”א. ( 4) ספר התניא שער היחוד והאמונה פרק ב’ “והנה מכאן…” 5) פרק ד’ בספר התניא “ועוד יש לכל נפש”… 6) אומנם המשל אינו דומה לנמשל לגמרי כי הקשר בין התינוק להוריו הוא קשר עצמי! הם ההורים שלו משא”כ ברעיון שהוא לא חלק עצמי מהמוח שחושב עליו. 7) סנהדרין דף ו ע”ב. 8) דברי הימים ב’ פרק י”ז תחילת פסוק ו’. 9) במדבר י”ג פסוק ל”ג. 10) שער היחוד והאמונה פרק ד’. 11) נדפס בספר המאמרים מלוקט ב’ ע’ שי”א. (12) חוץ מצדיקים גמורים שהם כן שולטים במידות שלהם אבל שאר בני האדם האחרים לא שולטים במידותיהם (אות ג’) .(13) תהילים פרק ל”ד פסוק ט”ו. (14)לכל יהודי יש שתי נפשות האחת אלוקית שרוצה לעשות מצוות ומעשים טובים והשנייה הינה בהמית הרוצה לקיים את תאוות הגוף ומושכת אליהן ספר התניא פרק א’ (15) על פי ספר התניא פ”א.

.

PRINT

Did you enjoy this? Get personalized content delivered to your own MLC profile page by joining the MLC community. It's free! Click here to find out more.

Leave a Reply

  Subscribe  
Notify of